הגורם השכיח ביותר לאנמיה בהריון הוא מחסור בברזל. עובדה זו נובעת כתוצאה מהגדלת הדרישות לברזל אימהי ועלייה במסת התאים האדומים. בהריון רגיל, נפח הפלזמה האימהי עולה בשיעור של עד 50% ומסת התאים האדומים עולה בהדרגה עד כ 20%. לפיכך, ריכוז ההמוגלובין יורד. אנמיה מחוסר ברזל מהווה גורם סיכון ללידה מוקדמת ומשקל לידה נמוך ליילוד.
סכנת המחסור בברזל
הברזל חיוני לגוף בכדי לייצר המוגלובין. כאשר כמות הברזל בגוף נמוכה מדי, ורמת ההמוגלובין יורדת מתחת לסף הנורמלי, האנמיה נקראת אנמיה מחוסר ברזל. ההמוגלובין מאוד חשוב בכדי לסייע בהעברת החמצן מהריאות לשאר הגוף. ברמות המוגלובין נמוכות, האישה עלולה להרגיש עייפות קיצונית עד כדי חוסר יכולת לבצע את הפעילויות היומיומיות.
מחסור בברזל מתזונה הינו ההפרעה הנפוצה ביותר מסוגה בעולם, המשפיעה על יותר משני מיליארד בני אדם. בקרב נשים בהריון הסיכון גבוה במיוחד והוא מהווה בעיה משמעותית בכל העולם עם שכיחות הנעה בין 14% מכלל הנשים בהריון במדינות מתועשות ל- 56% מהנשים ההרות במדינות מתפתחות. מחסור בברזל משפיע על נשים הרות יותר מאשר בכל מצב אחר, והוא מהווה משבר בריאות. בדרך כלל הוא נחשב למחלה מתקדמת וכרונית ולפעמים אף אינה מטופלת באופן מספק.
אבחון של אנמיה בהריון
אבחון אנמיה בקרב נשים בהריון נעשה באופן גורף במשך כמעט כל ההריון. הערכה של רמת ההמוגלובין משמשת כאינדיקציה הראשונה לאנמיה, אך היא אינה מעידה על הגורמים לה (היא עלולה להיגרם בנוסף מתלסמיה, אנמיה חרמשית ועוד).
במקרים בהם אושר המחסור בהמוגלובין, יהיה צורך בבדיקות ספציפיות יותר כמו למשל בדיקת פריטין בסרום אשר מזהה האם מאגרי הברזל הינם מספיקים.
אנמיה בהריון מוגדרת בדרך כלל כאשר ההמוגלובין קטן מ-110 (ג'/ליטר), כאשר ישנן בדיקות אשר לוקחות בחשבון את שלב ההריון באופן ספציפי. עם זאת, רמת המוגלובין קטנה מ 100 (ג'/ליטר) מציינת אנמיה בכל שלב במהלך ההריון, ומצריכה טיפול מידי.
מינון הברזל שיינתן בעירוי ייקבע על פי חישוב מאגרי הברזל הקיימים. כאשר כל הברזל הדרוש לגוף יכול להינתן בעירוי אחד, הוא נקרא "מינון כולל". לברזל ייקח מספר שבועות או יותר להיות מיוצר ולהגיע לרמה הנורמלית. הרופא יצטרך לשוב ולבדוק את רמת ההמוגלובין בדם בכדי לוודא את התגובה.
טיפול בעירוי ברזל
ההחלטה על טיפול בעירוי ברזל מתקבלת בהתבסס על רמות הברזל הקיימות. באופן רגיל, ההמלצה לטיפול תהיה על ידי לקיחת כדורי ברזל, אולם ישנם מצבים בהם תהיה דרישה להתערבות פולשנית יותר. יהיה צורך בעירוי כאשר אין אפשרות לנטילת ברזל דרך הפה, כאשר אין ספיגת ברזל במעי, כאשר אין אפשרות לספיגה מספקת של ברזל עקב איבוד דם וכאשר יש צורך בעלייה מהירה ברמות הברזל בכדי לסייע במניעת סיבוכים או עירוי דם (כמו לפני או לאחר ניתוח גדול), כאשר האישה לא מגיבה לטבליות הברזל (למשל עקב מחלות כרוניות שונות) או כאשר יש אי ספיקת לב או מחלה כלייתית כרונית.
העירוי נעשה לתוך הוריד, כך שיעבור באופן ישיר לזרם הדם. המחט ממוקמת בווריד (בדרך כלל בחלק האחורי של היד או הזרוע) ומחוברת לשקית המכילה ברזל מעורב עם מי מלח (מים סטריליים). הנוזל מטפטף באופן איטי לגוף.
בעבר, ברזל תוך ורידי היה קשור בתופעות לוואי לא רצויות ולעתים אף משמעותיות, עד כדי צורך בהגבלה. עם זאת, בשנים האחרונות, עירויי הברזל אשר פותחו נעשו נסבלים יותר כך שהם יכולים לשמש לפיתוח מהיר של מאגרי ברזל. כיום הסיכון המשמעותי ביותר של עירוי הברזל הוא סיכון קטן לתגובה אלרגית שעלולה, במקרים נדירים, להוות סכנת חיים.