סיבוכי לידה (סיבוכים מיילדותיים) הם סיבוכים המתרחשים במהלך הלידה, כאשר נהוג להבחין בין סיבוכים עובריים לבין סיבוכים אימהיים, אם כי בחלק מהלידות, מופיעים במקביל סיבוכים בעובר ובאם.
חשוב לציין, כי הודות להתקדמויות מרחיקות הלכת בעולם הרפואה, ככול שחולפות השנים, שכיחות חלק ניכר מסיבוכי הלידה יורדת והולכת בהתמדה. בנוסף לכך, במקרים בהם מתרחשים סיבוכים, לרוב ניתן לטפל בהם בזמן אמת ולמנוע אסון חמור. זאת בניגוד לעבר, עת גם סיבוכים שנחשבים היום לקלים מאוד העמידו את האם והעובר בסכנת חיים. במאמר שלפניכם נפרט אודות סיבוכי לידה שונים המתרחשים גם בימינו אנו.
צניחת חבל הטבור – Umbilical cord prolapse
צניחת חבל הטבור היא מצב שבו חבל הטבור נדחק לפני העובר אל תעלת הלידה. המיקום של חבל הטבור חושף אותו ללחצים הנוצרים על ידי הנרתיק, צוואר הרחם, האגן וראש העובר. כתוצאה מכך, קיימת סכנה לפגיעה באספקת החמצן לעובר. במקרים החמורים של צניחת חבל הטבור העובר עלול להגיע למצב של היפוקסיה ולסבול מנזק מוחי בלתי הפיך. כמו כן, במקרים החמורים ביותר העובר עלול למות כתוצאה מחוסר באספקת חמצן.
עם זאת, בדרך כלל מופעל במצב זה רק לחץ זמני על חבל הטבור וניתן לטפל בו פשוט על ידי שינוי של תנוחה (של האם). במצג ראש שכיחות מצב זה היא חצי אחוז בלבד, אך שכיחות התמותה כתוצאה ממצב זה עומדת על 17%.
ברוב המקרים של צניחת חבל הטבור, נהוג לטפל על ידי הוצאת התינוק בניתוח קיסרי, אך במקרים מסוימים ניתן ליילד את התינוק בלידה טבעית. זאת בתנאי שרופא מנוסה מקבל את ההחלטה כי הלידה אפשרית וכשאין דיספרופורציה בין ראשו של התינוק לאגן.
קרע רחמי – Uterine rupture
קרע רחמי הוא סיבוך לידה המתרחש בשכיחות נמוכה מאוד (0.07%), אך מדובר במצב מסכן חיים. גורם הסיכון העיקרי לסיבוך לידה זה הוא ניתוח קיסרי קודם, כשביותר מחמישים אחוז מהמקרים של קרע רחמי, הקרע הופיע בצלקת שנוצרה בניתוח קיסרי קודם. גורמי סיכון נוספים לקרע רחמי הם הריון מרובה עוברים, שליה נעוצה, שליית פתח, קושי בהוצאת השליה לאחר הלידה, עובר מאקרוזומי ועוד.
ישנן דרגות שונות של קרע רחמי, כאשר קריעה של כל שכבות הרחם היא הדרגה החמורה ביותר. בדרך כלל סיבוך זה מתרחש במהלך הלידה, אך אין זה מן הנמנע שיתרחש בשלב מאוחר של ההריון ולא בלידה עצמה. הטיפול בקרע רחמי הוא ניתוח קיסרי המבוצע בחירום. במקרים הקשים אין מנוס מלבצע הסרה כירורגית של הרחם, אם כי במקרים הקלים יחסית ניתן יהיה לתקן את הקרע וכך לשמר את הרחם.
שליית פתח – Placenta previa
שליית פתח היא סיבוך לידה הבא לידי ביטוי בכך שהשלייה מחוברת לקירות הרחם בצורה כזו שבה היא מכסה כליל או באופן חלקי את צוואר הרחם. מצב זה מתרחש בשכיחות של 0.5% ומהווה את הגורם המרכזי לדימום נרתיקי לפני הלידה.
הטיפול בסיבוך זה משתנה בהתאם למספר משתנים, כשבין היתר מדובר על גיל ההריון, חומרת הדימום, מידת הבשלות של העובר ועוד. כך למשל אם העובר כבר בשל או אם האם או העובר במצוקה, יש לתת מנות דם וליילד באופן מידי ללא דיחוי כשלרוב במצב זה מבצעים ניתוח קיסרי.
אם העובר במצג ראש ושליית הפתח לא חמורה במיוחד, ניתן לבחון את האפשרות של לידה טבעית, אך חשוב לדעת כי במצב זה ייתכנו סיבוכים שונים כשבין היתר מדובר על צניחת חבל הטבור והיפרדות שליה.
שליה נעוצה
שליה נעוצה היא שליה שלא נפרדה בצורה תקינה מהרחם. בהתאם לרמת החדירה של השלייה לאיברים השכנים ולשריר הרחם נקבעת דרגת החומרה של סיבוך זה: אם המגע בין השליה לשריר הרחם שטחי בלבד, מצב זה נקרא Placenta Accerta, אם ישנה חדירה עמוקה לשריר הרחם הסיבוך נקרא Placenta Increta ובמקרים שבהם השליה עוברת את שריר הרחם לרבות את שכבת הסרוזה, המצב נקרא Placenta percreta. במצב החמור ביותר השליה עלולה לחדור לאיברים נוספים, כשלרוב מדובר בחדירה לשלפוחית השתן.
שליה נעוצה לרוב לא תבוא לידי ביטוי במהלך ההריון, למעט במקרים שבהם היא חודרת את שלפוחית השתן ואז ייתכן שתבוא לידי ביטוי בדם בשתן. אי לכך, בדרך כלל התסמין הראשון שיהווה עדות לקיום שליה נעוצה יהיה דימום מוגבר בשלב השלישי של הלידה. בשלב הזה יסתמן קושי רב להפריד את השליה והיא תישאר צמודה לרחם בחלקה או באופן מלא ללא מישור הפרדה ברור. הנוכחות של השליה ברחם מונעת את ההתכווצות התקינה של הרחם והתוצאה של כך היא דימום שלא נפסק.
שליה נעוצה היא הגורם השכיח ביותר לכריתת רחם דחופה במהלך לידה ולעתים יש אף צורך בכריתה מלאה או חלקית של איברים נוספים אליהם הצליחה לחדור השליה.
דמם שלאחר לידה – Postpartum hemorrhage
מצב רפואי הבא לידי ביטוי בדימום מסיבי (מעל 500 סמ"ק) לאחר לידה נרתיקית או מעל ליטר לאחר ניתוח קיסרי. סיבוך זה הוא הגורם השכיח ביותר לתמותת יולדות כשברוב המקרים הסיבה לדימום היא אטוניה רחמית. הכוונה היא למצב שבו הרחם לא מתכווץ עם סיום הלידה. בנוסף, מצב זה יכול להיות תוצאה של קרעים בתעלת הלידה, שליה נעוצה, הישארות של חלקי שליה ברחם המונעות ממנו להתכווץ ועוד.
הטיפול בדמם שלאחר לידה משתנה ממקרה למקרה ויכול לכלול למשל תרופות להשריית התכווצות רחמית (אוקסיטוצין, ציטוטק, מטרגין ועוד), עיסוי רחמי, קשירה של כלי דם, תפרי לחץ ועוד. במקרים החמורים ביותר, בדגש על המקרים שבהם מקור הבעיה בשליה נעוצה, ייתכן כי לא יהיה מנוס מלבצע כריתה של הרחם.
ראו גם:
מהו שיתוק על שם ארב?