מקרוזומיה או עובר מקרוזומי הוא עובר השוקל מעל לארבעה ק"ג. הגדרה זו תקפה לעוברים הנולדים במדינת ישראל, שכן בארצות הברית למשל, הנטייה היא להגדיר עובר מקרוזומי כעובר השוקל מעל ארבעה וחצי קילוגרמים. מה שחשוב לציין בהקשר להגדרת המקרוזומיה הוא שברגע שהעובר שוקל מעל ארבעה קילוגרמים, מדובר על מקרוזומיה ללא שום קשר לגיל ההריון.
עובר גדול לגיל ההריון היא הגדרה אחרת, המתייחסת ליילוד שמשקלו נמצא מעל אחוזון תשעים בהתייחס לגיל ההריון לפי עקומות הגדילה הישראליות. בשנים האחרונות, השכיחות של יילודים מקרוזומים נמצאת בעלייה מתמדת, הן כתוצאה מעלייה הדרגתית במשקלי הלידה כתוצאה משיפור באורח החיים והן כתוצאה מעלייה בשכיחות ההשמנה האימהית.
כיצד ניתן לאבחן מקרוזומיה?
מקרוזומיה ניתן לאבחן בראש ובראשונה לפי גורמי הסיכון המהווים את מנת חלקם של האם והעובר. עם זאת, גורמי הסיכון הם לא הקריטריונים היחידים לאבחנה, שכן רק לארבעים אחוז מהיילודים המקרוזומים היו גורמי סיכון לפני הלידה כמו למשל סוכרת הריון או השמנה אימהית.
למעשה, ישנן גם מגבלות רבות המקשות על ההערכה הקלינית של משקל העובר ולכן כאשר ישנו חשד לעובר מקרוזומי, יש להפנות את האם לבדיקת אולטרסאונד, המהווה את הגולד סטנדרט בכל הקשור לאופן שבו יש להעריך את משקל העובר.
ההערכה של המשקל באמצעות בדיקת אולטרסאונד מבוצעת על ידי מדידה של מספר פרמטרים כמו למשל היקף הבטן, אורך הירך או היקף הראש וכן ניתנת התייחסות ליחס בין המדדים השונים כמו למשל היחס שבין אורך הירך להיקף הבטן. חשוב מאוד לציין, כי ההערכה של משקל העובר באמצעות אולטרסאונד אינה מדויקת לחלוטין, אך נכון לכתיבת שורות אלו מדובר על שיטת האבחון המדויקת ביותר.
למעשה, ישנם מחקרים מסוימים שהראו כי ההערכה של האם לגבי המשקל של העובר (במידה והאם כבר ילדה בעבר), הייתה מדויקת לא פחות מההערכה הקלינית ומההערכה שהתקבלה לאחר בדיקת האולטרסאונד. כמו כן, יש לציין כי בעשרים אחוז מהמקרים בהם לפי הערכת המשקל התינוק היה אמור להיות במשקל תקין, נולד תינוק מקרוזומי ובארבעים אחוז מהמקרים בהם לפי ההערכה אמור היה להיוולד תינוק מקרוזומי, נולד תינוק במשקל תקין.
מדוע כה חשוב לאבחן עובר מקרוזומי?
לידה של וולד מקרוזומי טומנת בחובה סיכונים רבים יותר בהשוואה ללידה של וולד במשקל בטווח הנורמאלי. כליאת כתפיים היא הסיבוך המאיים ביותר, אך מדובר על אירוע טראומתי שלא ניתן לחזות או למנוע אותו באופן מוחלט. כמו כן, יש לציין כי רוב המקרים של כליאת כתפיים מתרחשים דווקא ביילודים שהמשקל שלהם נמוך מארבעה ק"ג.
באופן כללי, במידה וישנו חשד לפי ההערכות כי משקל העובר גבוה מארבעה וחצי קילוגרמים, ברוב המקרים ההעדפה תהיה לבצע ניתוח קיסרי וזאת כיוון ששכיחות כליאת הכתפיים במשקל זה גבוהה מאוד. במידה ומשקל העובר נע בין ארבעה קילוגרמים לארבעה וחצי קילוגרמים, ניתן יהיה לשקול לידה רגילה אך חשוב להתייחס לעברה של היולדת.
אם למשל היולדת ילדה בעבר תינוקות במשקל זה, הרי שהסיכוי שלה להצליח ללדת את העובר הנוכחי בלידה רגילה גבוה יותר. באופן כללי, יש להעריך כל מקרה ולדון בכל מקרה לגופו אך במידה ומשקל העובר מוערך כיותר מארבעה וחצי ק"ג, הרי שרוב הסיכויים שיילדו אותו בניתוח קיסרי.
בלידות של עוברים גדולים שכאלה הסיכוי לנזק לשריר הסוגר, דמם מוגבר, קרעים פריאנאליים בדרגה חמורה גבוה מאוד והדבר נכון גם לגבי נזקים לעובר כמו למשל שברים בגולגולת, נזק ברכיאלי קבוע שנוצר בעקבות פרע כתפיים ועוד.