בלוטת התריס הידועה גם בשם בלוטת המגן, הינה בלוטה אנדוקרינית (הורמונאלית) גדולה וחשובה בגוף האדם. לבלוטה צורת פרפר והיא ממוקמת בצוואר, מתחת לעור ובגרוגרת.
לבלוטת התריס תפקידים חשובים וחיוניים, היא מפרישה הורמונים תירוקסין (T4) ותריודוטירונין (T3), קלציטונין, אשר מסייעים לאיזון ולפעילות תקינה הכוללת:
- קצב המטבוליזם בגוף האדם.
- וויסות רמות הסידן בדם
- מניעת שחרור סידן מהעצמות.
- קצב גדילה ותפקוד איברים ומערכות בגוף האדם.
כאשר הורמוני בלוטת התריס אינם מאוזנים, עקב מחלות, הפרעות אקוטיות או כרוניות, עלולות להתרחש שתי הפרעות תפקוד בלוטת התריס:
- היפר-תירואידיזם (hyperthyroidism) – יתר פעילות של בלוטת התריס
- היפו-תירואידיזם (hyporthyroidism) – תת פעילות של בלוטת התריס
לכל אחת מההפרעות תסמינים, גורמים ודרכי טיפול שונים.
אחת המחלות השכיחות, שגורמת להיפר-תירואידיזם (hyperthyroidism), הינה מחלת גרייבס – Graves, הידועה גם בשם מחלת בזדוב – Basedow.
מהם הגורמים למחלת גרבייס?
מחלת גרייבס, הינה מחלה אוטואימונית, אשר במהלכה, מערכת החיסון של הגוף אינה מזהה את הורמוני בלוטת התריס כחלק מהמערך הפיזיולוגי של הגוף ועקב כך תוקפת את הורמוני בלוטת התריס.
מחלת גרבייס נפוצה גם בקרב גברים וגם בקרב נשים, אך נמצאת בשכיחות גבוה יותר אצל נשים (8:1) ולרוב מתפרצת לאחר גיל 20, שכיחה בנשים בגיל המעבר, תקופות הריון ולעיתים אף מתפרצת בגיל ההתבגרות.
מהם התסמינים של מחלת גרבייס?
במחלת גרייבס קיימת פעילות יתר של בלוטת התריס, מה שגורם להפרעה היפר-תירואידיזם (hyperthyroidism). התסמינים של היפר-תירואידיזם כוללים:
- עצבנות
- אי סבילות לחום עקב עלייה בטמפרטורת גוף.
- דפיקות לב מוגברות – טכיקרדיה
- פעילות מעיים מוגברת, המתבטאת לרוב בשלשולים
- הפרעות במחזור החודשי
- בלט בעין (Exophthalmos)
- עייפות מוגברת
- הזעה
- ירידה במשקל עקב חילוף חומרים מהיר, למרות שהחולה אוכל רגיל ובתאבון נורמאלי.
- הפרעות בראייה, כגון: ראייה כפולה, טשטוש, כאב וכדומה.
- זפק (Goiter) – הגדלה של בלוטת התריס
- חולשת שרירים
- דלדול שרירים
- נפיחות גפיים
- טחול מוגדל
- הפרעות במהלך השינה
- חוסר ריכוז
- אי-שקט
- החזרים גידיים (רפלקסים) מוגזמים
- שינויים בעור – העור חמים ולח, נטייה לפיגמנטציה בעור.
- שינויים בשיער- ירידה באיכות, התקרחות וכדומה.
- "אוושת השטן" – אוושה מעל בלוטת התריס
כיצד מאבחנים את מחלת גרבייס?
אבחון מחלת גרבייס נעשה גם באמצעות התסמינים הקליניים המאפיינים את המחלה וגם באמצעות מספר בדיקות גופניות, בדיקות מעבדה, הדמיה ושלילת מחלות הדומות למחלת הגרבייס באופן הופעתם (אבחנה מבדלת). לדוגמא: מחלות מערכת העיכול, מחלות עיניים ראשונית, הפרעות חרדה ועוד.
בדיקות דם למדידת רמות הורמוני בלוטת התריס, הינה חלק מהותי בתהליך האבחנה, במרבית המקרים הורמון TSH יהיה נמןך והורמון T4 יהיה גבוה. בחלק מהמקרים גם הורמון T3 יהיה גבוה מהנורמה.
כמו כן, ישנם מקרים שבהם יהיה ניתן למצוא בבדיקות המעבדה גם יתר סידן בדם (היפרקלצמיה), רמות כולסטרול מוגברות ורמות תאי דם לבנים (של מערכת חיסון) מוגברים.
דרכי טיפול במחלת גרבייס
הטיפול במחלת גרבייס לרוב יהיה דומה, אך חשוב לציין כי בשל אופי המחלה האוטואימיוני, התסמינים והקליניקה באופן כללי, יכולה להיות שונה ובעוצמת תסמינים שונה מאדם לאדם. באופן כללי, דרכי הטיפול למחלת גרבייס כוללים:
- ניתוח להסרה חלקית או מלאה של בלוטת התריס – תירואידוקטומי (thyroidectomy)
- תרופות אנטי-תירואידיות – אשר תפקידן הינו לדכא את הפעילות המוגברת של הורמוני בלוטת התריס.
- טיפול רדיואקטיבי באמצעות רדיואיודין (איזוטופ רדיואקטיבי), לרוב אינו מומלץ לנשים בהריון וניתן כמוצא אחרון.
ראו גם:
מחלת השימוטו תירואידיטיס