תסמונת גירוי יתר שחלתי היא סיבוך נדיר, הנובע בדרך כלל כתוצאה מטיפולי פוריות. התסמונת מאופיינת בהגדלת השחלות עקב ציסטות מרובות. הסיבוכים כוללים מיימת וחוסר איזון אלקטרוליטיס.
שכיחות טיפולי רבייה הולכת וגדלה, ולכן גניקולוגים, רופאים פנימיים ורופאי חירום חייבים להכיר במצגות הקליניות של התסמונת, ולהבין את הסיבוכים המערכתיים העלולים להיגרם כתוצאה מהטיפולים, אשר עשויים להסתיים, באופן פוטנציאלי, במוות.
גורמים ותסמינים
הגורמים למחלה משתנים בין אישה לאישה, ונובעים, בין היתר, כתוצאה מהופעת התסמינים הבאים:
כאבי בטן חריפים, בחילות והקאות – הנובעים כתוצאה מהגדלת השחלות, דימום או ציסטות.
מיימת והתנפחות – תסמינים אלו מתרחשים כתוצאה מלחץ תוך בטני מוגבר, בשל הזליגה המוגברת של חלבון עשיר בנוזלים לתוך חלל הבטן.
דלקת מקומית או כללית – הדלקת נגרמת באמצעות גירוי הדם כתוצאה מציסטות, ונוזל עשיר בחלבון.
ירידה בלחץ הדם – נוזל זקיקים ודם המכיל כמויות גדולות של כלי דם גורם לבריחת דם לתוך חלל הצפק. תפקוד לקוי של כלי הדם בתוך ומחוץ לשחלה, גורמים לדליפת נוזל דרך כלי דם ושינוי נוזל מאסיבי לתא. תהליך זה גורם להתפתחות מקבילה של בצקת ומיימת. ירידה בלחץ הדם נגרמת גם בשל דחיסת הווריד כתוצאה מציסטות או מיימת מוגדלות, המובילות לתוצאה סופית של הפחתה בתפוקת הדם וירידה בלחץ הדם של הלב.
קוצר נשימה – תפקוד הריאות עלול להיות בסכנה כאשר השחלות והמיימת מגבילות את תנועת הסרעפת. גורמים אפשריים אחרים לתסמין זה הם ביטויים נדירים יחסית של תסמונת גירוי יתר שחלתי ומתבטאים בבצקת ריאות, תסחיף ריאתי, ותסמונת מצוקה נשימתית חריפה.
חוסר איזון באלקטרוליטים – מצב זה מתרחש עקב פגיעת הכליות, בשל ספיגה מוגברת של נתרן ומים, מה שמוביל להפרשת נתרן נמוכה בשתן. חילופי המימן והאשלגן לנתרן מצטמצמים, וכתוצאה מכך יוני המימן והאשלגן מצטברים וגורמים להיפרקלמיה ונטייה לפתח חמצת, כדרך של פיצוי ושמירת האלקטרוליט.
סיכוני גירוי יתר שחלתי
גירוי יתר של השחלות עלול להתפתח למחלה בינונית או חמורה. לכן, על נשים לתת את הדעת להגדלת היקף הבטן, עלייה חריפה במשקל ואי נוחות בבטן במשך שבועיים לפחות לפני או לאחר דימום וסתי.
המחלה עשויה לכלול אי ספיקת כליות, פגיעה בכבד וכשל מערכתי, המטופלים באופן אינטנסיבי במחלק טיפול נמרץ. הטיפול כולל ניטור פולשני של מדדי דם, כולל לחץ ורידים, לחץ טריז והוספת חמצן.
אם אישה בהריון, או בשמירת הריון סובלת מהמחלה, היא נמצאת בסכנת חיים ויש לקחת בחשבון ביצוע הפלה.
כיצד מאבחנים?
האבחנה מתבצעת באמצעות בדיקה גופנית של המטופלת. הרופא ממשש את הבטן על מנת לאתר ממצאים פיסיים או בצקת, המתבטאים בכאבים בצד ימין או שמאל של הבטן התחתונה, מתחת לטבור. מישוש הבטן חייב להתבצע בעדינות על מנת למנוע פקיעת ציסטה גדלה. בדיקת האגן מבוצעת באמצעות אולטרסאונד.
טיפול והתמודדות עם גירוי יתר בשחלה
אבחון מדויק וקבלת טיפול מוקדם הם בעלי חשיבות עליונה להפחתת התחלואה. הטיפול צריך לכלול התערבות כירורגית מוקדמת במקרים של פיתול או דימום בשחלות, וטיפול תרופתי לטיפול במיימת לשם הקטנת הלחץ על הווריד והסרעפת.
טיפול זה משתנה בהתאם לתסמינים ולהיסטוריה הרפואית של המטופלת. אם מתרחשת אי ספיקת כליות, יש להתחיל בטיפול דופמין. לטיפול בתסחיף יש לתת מינונים מותאמים אישית של תרופות נגד קרישת דם.
טיפול כירורגי
במקרים חמורים של תסמונת גירוי יתר שחלתי, וכאשר הטיפול הרפואי אינו מספיק, והמטופל סובלת מתסמינים חמורים, יש להתייעץ עם רופא מומחה בחוסר איזון נוזלים ואלקטרוליטיס, היות ויתכן שיידרש טיפול מעמיק הניתן ביחידה לטיפול נמרץ כירורגי.
טיפול זה מחריף את חוסר איזון האלקטרוליטים ועלול להגביר את התחלואה, לכן הוא הכרחי רק במקרים קיצוניים כגון במקרים של סיבוכי שחלות, ציסטות מוגדלות או דימום פנימי. הניתוח מטפל במצבי מיימת, פיתול ודימום, והוא נחשב למציל חיים ומומלץ.
ראו גם: