תסמונת העצב המשולש היא בעיה רפואית הבאה לידי ביטוי בפעילות לא תקינה של אחד מעצבי הגולגולת (עצב מספר 5 או העצב המשולש), הגורמת להתקפי כאבים עזים באזור הפנים. הסובלים מהתסמונת חווים כאבים חזקים בעקבות גירויים קלים, כשבין השאר גם צחצוח שיניים עדין עשוי לגרום להתפרצות של התקף.
בשלבים המוקדמים ההתקפים נמשכים שניות ספורות בלבד אך בהמשך ההתקפים עשויים להימשך גם מספר דקות ולהופיע לעיתים יותר ויותר קרובות. התסמונת פוגעת בנשים בשכיחות גבוהה יותר מאשר שהיא פוגעת בגברים ולרוב מתפרצת לאחר גיל 50.
מה הם הגורמים לתסמונת העצב המשולש?
בדרך כלל הגורם לתסמונת הוא לחץ שמופעל על העצב המשולש על ידי כלי דם הממוקם בסמוך לאזור המוצא של העצב בגזע המוח. הלחץ נוצר בעקבות הידלדלות של רקמת החיבור המפרידה בין העצב לכלי הדם, תופעה האופיינית לאנשים מבוגרים.
בנוסף, התפקוד הלא תקין של העצב מתפתח במקרים מסוימים בעקבות טרשת נפוצה ובעיות רפואיות אחרות שגורמות לפגיעה בשכבת המיאלין שעוטפת את סיבי העצבים. גורמים נוספים לתפקוד הלא תקין של העצב המשולש כוללים נזקים שנגרמו במהלך ניתוח, שבץ מוחי, גידול מוחי ועוד.
מה הם התסמינים של תסמונת העצב המשולש?
התסמונת מתבטאת לרוב בהתקפים של כאבים עזים המרגישים כמו שוק חשמלי, שמופיעים בתגובה לגירוי עדין וקל יחסית. יחד עם זאת, הכאבים לא אחת מופיעים גם באופן קבוע ואף עשויים להתפתח לכדי עוויתות בפנים. הכאבים מופיעים בצד אחד בלבד של הפנים, כשהאזורים המושפעים מהם בשכיחות הגבוהה ביותר הם הלחיים, השפתיים, החניכיים והסנטר. הטריגרים להופעת הכאבים רבים ומגוונים וכוללים בין היתר גילוח, שתייה, דיבור, איפור, חיוך, מגע בפנים, צחצוח שיניים, משב רוח קריר, רחצה של הפנים ועוד.
כיצד מאבחנים את תסמונת העצב המשולש?
אבחון התסמונת מבוסס בעיקר על תיאור מדויק של הכאבים וההתקפים. במסגרת האבחון הרופא ישים דגש מרכזי בעיקר על סוג ואופי הכאבים (כאבים שמופיעים בפתאומיות, נמשכים זמן קצר ומרגישים כמו זרם חשמלי), מיקום הכאבים (הרופא יוכל להבין האם מקור הכאבים בעצב המשולש לפי המיקום המדויק של הכאבים) וסוג הטריגרים שגורמים להופעת הכאבים (לרוב מדובר בגירויים קלים ועדינים מאוד).
בנוסף, יתכן שהמטופל יופנה לבדיקות שונות שמטרתן לזהות את הגורם הספציפי לפעילות העצבית הלא תקינה. הכוונה היא למשל לסריקת MRI שמאפשרת לזהות גורמים כמו טרשת נפוצה או גידול מוחי ובדיקה נוירולוגית שמאפשרת לשלול גורמים אחרים לתסמינים.
כיצד מטפלים בתסמונת העצב המשולש?
הטיפול לרוב מתחיל במתן תרופות מסוגים שונים ובכלל זה תרופות נגד פרכוסים כמו קרבמזפין (tegretol), אוקסקרבזפין (trileptal), למוטריגין (lamictal) ותרופות להרפיית שרירים כמו בקלופן (lioresal). ישנם מטופלים שלא יזדקקו לטיפולים נוספים מעבר לטיפול התרופתי אך במהלך הזמן ההשפעה של התרופות עשויה להפוך לחלשה יותר והיעילות שלהן עשויה לרדת. כמו כן, בקרב חלק מהמטופלים מופיעות תופעות לוואי שליליות המחייבות את הפסקת הטיפול התרופתי.
טיפול מעט יותר רדיקלי כולל הזרקת גליצרול לאזור מוצא העצב המשולש במטרה לחסום את העברת תחושות הכאב. טיפול זה מביא להקלה בחלק ניכר מהמטופלים אך בדרך כלל ההשפעה שלו זמנית בלבד. בנוסף, הוא עשוי להוביל להתפתחות של תופעות לוואי שונות כמו ירידה בתחושתיות בפנים, כאבים באזור הפנים ותחושה של עקצוצים בפנים.
הטיפול הרדיקלי והיעיל ביותר כולל ניתוח שבו מפרידים בין העצב המשולש לכלי הדם שלוחץ עליו ומניחים מחיצה סינטטית המפרידה ביניהם. אם כלי הדם שמפעיל לחץ על העצב הוא וריד, יתכן שהוא יוסר במהלך הניתוח וכן יתכן שהמנתח יחתוך חלק מהעצב המשולש אם יתברר שאין כלי דם שלוחץ עליו. הסיבוכים הפוטנציאליים של הניתוח כוללים פגיעה בשמיעה באוזן אחת, חולשה בשרירי הפנים, ראייה כפולה ועוד.