שיתוק על שם ארב הוא הסוג השכיח ביותר של פגיעה המתרחשת במהלך לידה טראומטית, הנקראת פגיעה במקלעת הברכיאלית בילודים. השיתוק בא לידי ביטוי בפגיעה בשורשי העצבים העליונים של המקלעת הברכיאלית, בעיקר ב- C5 וב- C6, במיקום אנטומי המוגדר כפוסט-גנגליוני. שכיחות הפגיעה נמצאת בעלייה בשנים האחרונות על רקע העלייה בלידת תינוקות במשקל גבוה.
מה הם הגורמים לשיתוק על שם ארב?
הפגיעה במקלעת הברכיאלית מתרחשת כתוצאה ממתיחה, קריעה או ניתוק של עצבי המקלעת בעקבות משיכה של יד, ראש, כתף או זרוע היילוד בלידה קשה. ככל שהמשיכה של איברי הוולד עוצמתית יותר, כך הפגיעה בעצבים תהיה חמורה יותר.
ישנם מספר גורמי סיכון לפגיעה עצבית בעקבות משיכה עוצמתית בלידה כשבין היתר מדובר בגורמים הבאים:
- לידה מרובת עוברים.
- ניתוח קיסרי.
- לידת מלקחיים.
- מצג עכוז.
- סוכרת הריון.
- שיתוק דומה בלידות קודמות.
- עלייה משמעותית במשקל האם במהלך ההריון (הכוונה היא בדרך כלל לעלייה של יותר מעשרים ק"ג).
- מצוקה עוברית בזמן הלידה (במצב זה הפגיעה נוצרת לרוב כתוצאה מרפיון שרירי הכתף, שאמורים להגן על המקלעת כאשר מושכים אותה בחוזקה).
מה הם התסמינים של שיתוק על שם ארב?
העצבים הנפגעים בשיתוק על שם ארב מעצבבים את השרירים הבאים:
- שרירי השרוולית המסובבת: השריר העגול הגדול, השריר המך-קוצי והשריר הרום-קוצי.
- שריר הדלתא.
- השריר הגבן.
- שריר השרוע.
- שריר הזרוע הדו-ראשי.
מבחינה קלינית, היד הפגועה מקובעת בפוזיציה הנקראת "תשר מלצרים": המרפק בתנוחת יישור, הכתף במנח של סיבוב פנימי, שורש כף היד בעמדת כפיפה והאמה מסובבת כלפי מטה. במקרים מסוימים נלווית לפגיעה העצבית גם פגיעה בעצמות בדגש על שבר של עצם הזרוע או שבר של עצם הבריח.
התינוק הסובל משיתוק על שם ארב מאבד את היכולת להרחיק את הזרוע במפרק הכתף, לסובב את האמה באופן כזה שגב כף היד יהיה כלפי מעלה ומתקשה להטות את הזרוע החוצה. בדרך כלל, הבעיות השונות חולפות מאליהן עד גיל שנתיים, כשמידת ההחלמה משתנה בהתאם לנזק הראשוני שנגרם לעצבים.
אם הנזק הראשוני כולל דמם ובצקת סביב העצב בלבד, ההחלמה תסתיים תוך כחודשיים, אך אם למשל נוצר קרע ממשי בסיבי העצבים, הרי שרוב הסיכויים שהתינוק לא ייהנה מהחלמה מלאה. כמו כן, הפגיעה עלולה לגרום לכאבים חמורים, המופיעים בעיקר לאחר השינה.
כיצד מאבחנים שיתוק על שם ארב?
האבחון מבוסס בעיקר על הבדיקה הקלינית של התינוק. הבדיקה כוללת הערכה של מתח השרירים המעורבים, התייחסות להתכווצות ספונטנית של השרירים, בדיקה של רפלקסים שגורמים להנעת הגפה כמו לדוגמה החזר אסימטרי של הצוואר או החזר מורו ועוד.
חשוב לבצע אבחנה מבדלת ולשלול מצבים אחרים שיכולים לגרום לתסמינים האופייניים לשיתוק על שם ארב כמו לדוגמה דלקת עצם חריפה בעצם הזרוע, דלקת מפרקים זיהומית במפרק הכתף, שבר של עצם הזרוע או עצם הבריח ושבר או פגיעה בחוליות הצוואריות.
בנוסף לכך, ניתן לבצע בדיקות הדמיה המיועדות לבדוק את המבנה של מפרק הכתף כמו לדוגמה צילום רנטגן, המבוצע סמוך ללידה, שבאמצעותו ניתן לשלול שבר בעצם הבריח או בעצם הזרוע, בדיקת MRI, בדיקת אולטרסאונד ועוד.
כיצד מטפלים בשיתוק על שם ארב?
הטיפול השמרני כולל קיבוע של היד בתנוחה המנוגדת למנח האופייני לשיתוק, הנעה פסיבית של הזרוע והכתף, עיסויים עדינים באזור הפגוע, ריפוי בעיסוק ועוד. במקרה של התעבות גידים הגורמת לפגיעה בטווחי התנועה ניתן לשקול הזרקת בוטולינום טוקסין ובמקרים בהם לא ניתן להשיג שיפור באמצעים השמרניים, יש לשקול את האפשרות הכירורגית.
ישנם מספר ניתוחים המשמשים לטיפול בשיתוק על שם ארב, כשבין היתר מדובר בתפירה של העצבים המנותקים, השתלה של עצבים מאזור אחר בגוף של המטופל, שינוי מנח המפרק המעורב ועוד. חלק מהניתוחים ניתן לבצע עד גיל שנה לכל היותר אך ישנם גם ניתוחים המתאימים עבור מטופלים בגילאים מבוגרים.