השליה היא איבר המתפתח עם העובר במהלך ההריון. תפקיד השליה לאפשר חילוף חומרים בין האישה ההרה לעוברה ובנוסף לכך אחראית השליה לייצר ולהפריש הורמונים במהלך ההריון. מעבר לכול זה, השליה מהווה כמובן שכבת מגן המגנה על העובר מפני חדירת מיקרואורגניזמים ומפני חבלות מכניות.
במצב תקין השליה אמורה לצאת בשלמותה מהרחם כחמש עשרה עד שלושים דקות מתום הלידה וזאת בהשפעת הצירים. עם זאת, במקרים מסוימים ייתכן מצב שבו השליה לא תצא מהרחם בשלמותה. מצב זה נקרא שארית שליה.
מה הם הגורמים לשארית שליה?
שארית שליה יכולה להתרחש לאחר הפסקת הריון יזומה, ניתוח קיסרי, הפלה דחויה, הפלה טבעית ואפילו לאחר לידה טבעית. כך לדוגמה במקרה שבו הרופא מושך את חבל הטבור במטרה לזרז את יציאת השליה מהרחם, ישו סיכוי להתנתקות של חבל הטבור ולשארית שליה כתוצאה מכך. בהפלות מלאכותיות השכיחות של שארית שליה היא הגבוהה ביותר ונעה בין אחוז אחד לשני אחוזים סך הכול. באופן כללי ישנה חשיבות עליונה לכך שהצוות הרפואי יקפיד על הוצאת השליה בשלמותה, בעיקר בניתוחים קיסריים והפלות יזומות.
מה הם התסמינים של שארית שליה?
החשד לכך שנוצר מצב של שארית שליה עולה לרוב במקרים בהם ישנם דימומים מוגברים או בלתי סדירים או במקרים בהם לאחר ההפלה או הלידה מופיעים כאבים, חום או קרישי דם. מצד שני יש לציין כי גם ירידה משמעותית בדימום החודשי עשויה להיות סימן לשארית שליה. בנוסף לכך, שארית שליה עלולה לבוא לידי ביטוי בכאבים בזמן קיום יחסי מין, בכאבי בטן ואפילו לגרום לחום גבוה. עם זאת, התופעה עלולה גם שלא לבוא כלל לידי ביטוי מבחינה קלינית.
כיצד מאבחנים שארית שליה?
נשים לאחר סיום ההריון, אם לאחר לידה ואם לאחר הפלה, מופנות לביקורת לצורך הערכת סדירות הרירית וחלל הרחם. אם במהלך הביקורת המבוצעת באמצעות אולטרסאונד ישנו חשש לשארית שליה, מפנים את המטופלת לבדיקת היסטרוסקופיה אבחנתית. בנוסף לכך, יש להעריך במהירות האפשרית כל אישה לאחר הריון הסובלת מהפסקה מוחלטת של הדימום החודשי או מדימום מוגבר. בדרך כלל נהוג לשלוח כל אישה לבדיקת אולטרסאונד של חלל הרחם כשישה שבועות לאחר הלידה.
היסטרוסקופיה היא בדיקה המבוצעת באמצעות סיב אופטי המוחדר לרחם. הסיב האופטי מאפשר לרופא להתבונן בפנים הרחם מבלי שיהיה צורך להרדים את הנבדקת בהרדמה כללית. בין היתר, בדיקה זו משמשת במקרים של פוליפ בצוואר הרחם, לבירור של דימום רחמי לא שגרתי, לבירור של הפלות חוזרות ועוד.
כיצד מטפלים בשארית שליה?
מטרת הטיפול היא להוציא את שארית השליה מהרחם בהקדם האפשרי וזאת כיוון שככול ששארית השליה תישאר ברחם יותר זמן, כך הסיכוי להידבקויות גבוה יותר ובדומה לכך גם הסיכוי להצטלקויות לאחר ההסרה של השליה. בגדול מומלץ להוציא את השליה עד שישה שבועות לאחר סיום ההריון. במקרים הקלים ביותר ניתן לנסות לטפל באמצעות תרופות המעודדות את הרחם להתכווץ, על מנת שהרחם יפלוט את שארית השליה באופן עצמוני.
שארית גדולה יותר ניתן להוציא באמצעות גרידה או באמצעות היסטרוסקופיה ניתוחית. היסטרוסקופיה ניתוחית מבוצעת בדומה מאוד להיסטרוסקופיה אבחנתית, אם כי ישנם הבדלים מסוימים בקוטר הצינור דרכו עובר הסיב האופטי. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שבהיסטרוסקופיה ניתוחית יש להעביר בנוסף לסיב האופטי גם מכשירים כירורגיים שונים. כמו כן, היסטרוסקופיה ניתוחית מבוצעת תחת הרדמה כללית. אם התרחשו הידבקויות ברחם, יהיה צריך להסיר אותן בניתוח מורכב או במספר ניתוחים עוקבים, בתלות במידת הנזק לרירית.