פריצת דיסק או "צניחת דיסק בין-חולייתי", היא פציעת מאמץ חוזרנית הפוגעת בדיסק בין חולייתי בעמוד השדרה. הדיסקים הבין חולייתיים הם מבנים המורכבים מרקמת סחוס ותפקידם הוא לבלום את הזעזועים העוברים לאורך עמוד השדרה. הדיסק הבין חולייתי בנוי בדומה לבצל, ממספר שכבות של קרומים, המאגדות בתוכן נוזל צמיג מאוד בעל מרקם ג'לטיני.
כאשר הלחץ המופעל על החוליות התומכות את הדיסק עוצמתי יותר מרמת הלחץ שהדיסק מסוגל לשאת, הקרומים המרכיבים את הדיסק מתחילים להיקרע בזה אחר זה. בדרך כלל מדובר בתהליך הדרגתי ואיטי שכן הדיסק הבין חולייתי ניחן ביכולת התחדשות מסוימת, אך במצב שבו קצב השחיקה עולה על קצב ההתחדשות, הגרעין הג'לטיני עלול לפרוץ את השכבות העוטפות אותו ומצב זה הוא למעשה המצב המכונה "פריצת דיסק".
מה הם הגורמים לפריצת דיסק?
כל גורם שמפעיל לחץ על עמוד השדרה, יכול להוביל לפריצת דיסק, אם כי כיום ידוע שישנם גורמים נפוצים יותר ולעומתם גורמים נדירים יחסית. כך לדוגמה ישיבה ממושכת, בדגש על ישיבה מרושלת ללא ביצוע הפסקות להתרעננות, גורמת להגדלת הלחץ המופעל על עמוד השדרה ולפיכך תורמת להגדלת הסיכוי לפריצת דיסק. רבים לא יודעים זאת, אבל ישיבה ברכינה קדימה או ישיבה גמלונית, גורמת להגדלת הלחץ המופעל על עמוד השדרה עד פי 2 (הכוונה היא בהשוואה ללחץ המופעל על עמוד השדרה בזמן עמידה).
גורמים נוספים הם הרמה של משאות כבדים, בעיקר כשמדובר בהרמה יומיומית ובעיקר כשמדובר באנשים בעלי שרירי רגליים חלשים מאוד, הנאלצים להפעיל עומס גבוה במיוחד על עמוד השדרה שלהם כתוצאה מכך. גורמים נדירים יותר הם בעיקר פציעות גב שיכולות להתרחש על רקע תאונות דרכים, נפילה מגובה רב, מעשי אלימות ועוד.
מה הם התסמינים של פריצת דיסק?
התסמינים של פריצת הדיסק משתנים בהתאם למיקום של הדיסק, דרגת החומרה של פריצת הדיסק וזווית הפריצה. אי לכך, בעוד שישנם אנשים שלא יחושו ולו תסמין אחד, למרות שהלכה למעשה לפחות דיסק אחד בעמוד השדרה שלהם נפרץ, אנשים אחרים עלולים לסבול ממגוון תסמינים נוירולוגיים חמורים.
התסמין השכיח ביותר המאפיין פריצות דיסק הוא הכאב כשלכאב מתלווה בדרך כלל הגבלה בתנועתיות של עמוד השדרה. במקרים החמורים ביותר הדיסק הפרוץ עלול להפעיל לחץ על סיבי עצבים בתעלת השדרה בעמוד השדרה ובמצבים האלה עלולים להופיע סימפטומים נוירולוגיים שונים. הכוונה היא למשל להיחלשות של שרירי הרגליים, שיתוק, חוסר שליטה בסוגרים ועוד.
כיצד מאבחנים פריצת דיסק?
תהליך האבחון של פריצת דיסק מבוסס ברובו על בדיקה גופנית של המטופל על ידי אורתופד. פריצת דיסק באזורים שונים בעמוד השדרה תבוא לידי ביטוי בסימנים ייחודיים ובהתאם לסימנים ניתן לקבוע את דרגת החומרה של הפריצה ואת המיקום המדויק של הדיסק שנפרץ. כך למשל חולה הסובל מפריצת דיסק בין חוליה L4 לחוליה L3, לרוב יסבול מרפלקס מתיחה חלש בפיקת הברך ומכאבים בצד התיכון של השוק, בקדמת הברך ובצדה החיצוני של הירך.
לעומת זאת, פריצה של דיסק הממוקם בין חוליה L4 לחוליה L5, בדרך כלל תבוא לידי ביטוי בכאבים בגב כף הרגל בין האצבע השנייה לבוהן, ובזמן הבדיקה המטופל יתקשה מאוד לעמוד על העקבים ולקרב את הירך לכיוון הבטן. את האבחנה ניתן לאשש באמצעות בדיקות הדמיה דוגמת MRI.
כיצד מטפלים בפריצת דיסק?
הטיפול בפריצת דיסק משתנה בהתאם למידת החומרה של הבעיה, בהתאם לרמת התפקוד, לרמת הסבל שמסבה הפריצה למטופל ובהתאם לטיפולים בהם התנסה עד כה.
הטיפול מבוצע באופן הדרגתי כך שבשלבים הראשונים מנסים לטפל באמצעים שמרניים כמו לדוגמה הנחיה לשינוי של הרגלים מזיקים וביצוע של תרגילי פיזיותרפיה, בהמשך ניתן לשקול למשל שילוב של זריקות סטרואידים לעמוד השדרה ואילו במקרים החמורים ביותר, בהם הפריצה גורמת לפגיעה חמורה באיכות החיים של המטופל ומצבו לא השתפר באמצעות הטיפולים השמרניים, ניתן לשקול התערבות כירורגית.
ההתערבות הכירורגית נכנסת לתמונה בדרך כלל רק לאחר חצי שנה לכל הפחות במהלכה התנסה המטופל במגוון רחב של טיפולים אחרים. הניתוח יכול לכלול הסרה חלקית של הדיסק או הסרה מלאה של הדיסק, החלפה של הדיסק בדיסק מלאכותי או איחוי של החוליות שתוחמות את הדיסק ומניעת התזוזה שלהן לצמיתות.