פיוסלפינגס הוא מונח המשמש לתיאור מצב רפואי הבא לידי ביטוי בנוכחות מוגלה בחצוצרה אחת או בשתי החצוצרות. בלעז ישנה הבחנה בין שני מצבים אלה: כאשר שתי החצוצרות מלאות במוגלה נעשה שימוש במונח pyosalpinges ואילו כאשר רק אחת מהחצוצרות מלאה במוגלה נהוג להשתמש במונח pyosalpinx.
החצוצרות הן זוג איברים חשובים במערכת הרבייה הנשית, שכן הן מחברות בין השחלות, מהן יוצאות הביציות, לרחם, שבו הביצית המופרית אמורה להשתרש. במידה והחצוצרות חסומות ומלאות במוגלה, במקרים רבים נמנע מהביצית לעבור הפריה וגם במידה ומתרחשת הפריה, הרי שהמעבר של הביצית לרחם עלול להיות מאתגר. לפיכך, מצב זה עלול לגרום לבעיות פוריות.
פיוסלפינגס מתרחש בדרך כלל בקרב נשים בגיל הפוריות, כלומר בקרב נשים בין גיל תשע עשרה לגיל ארבעים וחמש.
מה הם הגורמים לפיוסלפינגס?
ברוב המקרים פיוסלפינגס מתרחש כתוצאה של זיהום במערכת הרבייה הנשית כמו למשל במחלה דלקתית של האגן. מחלה דלקתית של האגן יכולה להתרחש בעקבות הידבקות במחלות חיידקיות המועברות במגע מיני. חיידקים שיכולים לגרום לדלקת במערכת הרבייה הנשית הם למשל Neisseria gonorrhea, Chlamydia trachomatis ועוד. חיידקים נוספים שיכולים לגרום להתפתחות של דלקת במערכת הרבייה הנשית הם למשל Streptococcus ו- Staphylococcus.
חיידקים אלו יכולים לגרום לחדור למערכת הרבייה הנשית בעקבות שימוש בהתקן תוך רחמי, הפלה מלאכותית וכן ההדבקה יכולה להתרחש במהלך הלידה. בחלק מהמקרים הזיהום מתחיל בנרתיק ומתפשט באופן הדרגתי במעלה מערכת הרבייה עד לרחם ואף עד לחצוצרות. התגובה של הגוף לזיהום היא שליחה של תאי דם לבנים לאזור הזיהום ובמהלך המלחמה בזיהום נוצרת המוגלה שיכולה להצטבר בחצוצרות.
מה הם התסמינים של פיוסלפינגס?
מאחר והמוגלה מתפתחת בעקבות מחלה זיהומית, הרי שהחולות ברוב המקרים תסבולנה מעלייה של חום הגוף. כמו כן, ההצטברות של המוגלה עלולה לגרום להופעה של כאבים בדרגות חומרה שונות בבטן התחתונה. בנוסף הנשים הסובלות מפיוסלפינגס יכולות לחוות חולשה ניכרת וכן תיתכן הפרשה נרתיקית מוגברת.
במקרים בהם הבעיה לא מטופלת, החצוצרה יכולה להיפגע והתוכן המוגלתי עלול להישפך לחלל הבטן ולגרום לפריטוניטיס. מצב זה הוא מצב מסכן חיים הדורש התערבות רפואית מידית.
כיצד מאבחנים פיוסלפינגס?
את ההצטברות של המוגלה בחצוצרות ניתן להדגים באמצעות בדיקת אולטרסאונד, שכן הצורה של החצוצרה משתנה בעקבות ההצטברות של המוגלה והיא הופכת לנפוחה יותר בהשוואה למצבה התקין. בנוסף לכך, ניתן להדגים מצב זה באמצעות בדיקת MRI או בעזרת צילום רנטגן באמצעות חומר ניגודי. כמו כן, ניתן להדגים את המצב בבדיקה לפרוסקופית.
כיצד מטפלים בפיוסלפינגס?
מאחר ומדובר על מצב שנגרם כתוצאה מזיהום, הרי שבדרך כלל קו הטיפול הראשוני יכלול שימוש בתרופות אנטיביוטיות שמטרתן לסייע לגוף להילחם בגורם המזהם. בנוסף לכך, יש לאבחן את המקור לחסימה ואת המיקום המדויק שלה על מנת שניתן יהיה להסיר את החסימה.
במקרים בהם החסימה התרחשה בחלק הפרוקסימלי של החצוצרה, כלומר בחלק הקרוב יותר לרחם, ניתן יהיה בחלק מהמקרים לפתוח את החסימה במהלך היסטרוסקופיה או צילום רחם באמצעות מכשור מתאים, אך במידה ומדובר על חסימה בחלק הרחיקני (הדיסטלי), המרוחק מהרחם, יהיה צורך לעשות שימוש בביצוע של הליך לפרוסקופי.
במקרים בהם החסימה חמורה במיוחד ובעקבות זאת הבעיה מופיעה באופן כרוני ובמקרים בהם החסימה גורמת לבעיות פוריות, ייתכן כי יהיה צורך לבצע הסרה כירורגית של החצוצרה החסומה או ניתוק כירורגי של החצוצרה מהרחם. באופן כזה, למעשה מנטרלים את החצוצרה ועל מנת להשיג הריון יהיה צורך לבצע הפריה חוץ גופית.