פטמה הפוכה או שקועה היא תופעה די נפוצה, למרות שנשים רבות מרגישות שהן היחידות הסובלות ממצב זה. הנושא מסווג לעיתים קרובות כ"טאבו" ואף אישה כמעט אינה דנה בנושא בפומבי או מודה שיש לה פטמה הפוכה.
בנוסף, פטמות הפוכות אינן מגיעות תמיד בזוגות ונשים רבות חוות את התופעה בצד אחד בלבד של השדיים. מצב זה גורם לביישנות, מבוכה, חוסר ביטחון עצמי והימנעות מקיום יחסי מין או חוסר אפשרות להניק.
הגורמים לפטמה הפוכה
הגורמים הפיסיים למצב זה מסווגים ושונים למדי. בראש ובראשונה, יש להתרכז בגורמים כלליים יותר של פטמה הפוכה:
גורמים מולדים – אישה עשויה פשוט להיוולד עם פטמה הפוכה.
הנקה – פעולה זו עשויה לגרום לנזק לצינוריות החלב כך שהן הופכות להיות סיביות יותר ונסוגות עד שהפטמה נמשכת פנימה.
גורמים כירורגיים – רקמת צלקת מניתוחים קודמים עשויה לגרום להיפוך.
צניחת שד – מצב זה נפוץ כשנשים מתבגרות והעור מסביב לפטמה הופך להיות רפוי יותר.
זיהום – עלול לגרום לדלקת המובילה לרקמה צלקתית סיבית המושכת את הפטמה.
גורמים נוספים הם סרטן השד והריון.
תסמינים ואבחון פטמה הפוכה
מידת ההיפוך של הפטמה משתנה מאישה לאישה, אך התסמין העיקרי הוא שהפטמה אינה נעה במצב של גירוי, אינה מגיבה ללחיצות או נעלמת לחלוטין. כדי לאבחן במדויק את המצב, יש לקבוע תחילה אם הפטמה באמת הפוכה או שטוחה.
בדיקה זו ניתנת לביצוע בבית באמצעות החזקת השד בקצה הפטמה בין האגודל והאצבע המורה. יש ללחוץ בעדינות אך בתקיפות מילימטר מאחורי הפטמה. אם הפטמה בולטת, זה נהדר. אם היא אינה בולטת או מזדקפת, היא נחשבת להפוכה או שטוחה. אם הפטמה שקועה או נעלמת, זהו מקרה חמור יותר של פטמה הפוכה. אם הפטמה אינה מגיבה לגירוי או קור ואינה מזדקפת, יש לקבל אבחון רשמי של רופא לקביעת המצב.
טיפולים לפטמה הפוכה
שיטות שאינן כירורגיות כוללות משאבות יניקה השואבות את הפטמה, אך השיטה הטובה ביותר היא לטפל בשורש הבעיה, ולהתיר את רקמת החיבור. הליך כירורגי מתקן פטמה שקועה ומבוצע כבר עשרות שנים. השיטה הנפוצה היא ליצור מספר שולי עור קטנים מסביב לפטמה, ולדחוף אותה כלפי מעלה והחוצה, אך הליך זה כרוך בצלקות.
הליך זה מבוצע באמצעות שימוש במגוון חומרי הרדמה מקומיים, תלוי בכמות העבודה הנדרשת והיקפה. כשהחזה חסר תחושה, המנתח מבצע חתך בגודל חמישה מילימטרים בבסיס הפטמה, העיגול הקטן מסביב לה, ומזריק נוזל המכיל תמיסת מלח ואדרנלין לתוך החתך על מנת להאט את הדימום.
ואז, בעדינות, הוא מושך את הפטמה כלפי מעלה והחוצה. המטרה היא לשחרר את רקמות החיבור ההופכות את הפטמה, אך לזהות כלי דם, ועצבי צינוריות חלב אותם ניתן לשמר. בשלב הבא, המנתח מפלס דרך בזהירות מצד אחד של הפטמה לצד השני, ומרופף את רקמת החיבור עם זוג מספריים זעירים.
אם צינוריות החלב מצולקות כתוצאה מזיהום, יש לנתח אותם. במקרה שהצינוריות אינן נפגעות, הניתוח כרוך בעבודה פשוטה של הסרת צמיחת יתר של הרקמות. במשך ארבעים דקות מתחילת הניתוח, הפטמה בולטת החוצה בכוחות עצמה. המנתח מבצע תפרים נמסים על החתך ומכסה אותו בנוזל אותו יש להשאיר במקום למשך מספר שבועות.
ביום שלאחר הניתוח השד עשוי לכאוב מעט, אך לא תמיד. בחמישה אחוזים מהמקרים, הרקמה צומחת בחזרה, ואז קיים צורך בהליך אחר, אך בדרך כלל התוצאה הסופית היא נהדרת.
ראו גם:
מהי דלקת בשדיים?