סרטן השד נחשבת כיום למחלה הממאירה השכיחה ביותר בקרב נשים פוריות. אחת מתוך שבע נשים צפויה לחלות במחלה, כשקרוב לשמונה אחוז מהחולות סביר שתהיינה מתחת לגיל ארבעים.
לאור הפיתוחים הרפואיים הרבים וגם המודעות הרבה לסרטן השד, אחוז השורדות מהמחלה עולה בהתמדה, אך הטיפולים מורכבים, ומעבר לתופעות הלוואי הקשות הנלוות להם הם גם יכולים להשפיע על תפקוד השחלות ולגרום לסיבוכים בגילאים הצעירים.
נשים שעברו טיפולים כימותרפיים עשויות לסבול מקושי בכניסה להריון, מסיבוכים למיניהם המובילים להפלות, צירים מוקדמים או משקל נמוך מאד של היילוד.
השפעות הטיפול בסרטן השד
הטיפול בסרטן השד עלול להשפיע באופן משמעותי על פוריות האישה. אחת התופעות היא כשל שחלתי מוקדם (Premature Ovarian Failure). תופעה זו מוגדרת כבלות, המופיעה לפני גיל ארבעים או כהפסקת הווסת יחד עם נוכחות גבוהה של רמות FSH.
מעבר לפגיעה בפוריות, נשים הסובלות מתופעה זו צריכות להתמודד גם עם תופעות לוואי נוספות, כולל בעיות פסיכולוגיות. תופעה נוספת קשורה להשפעות טיפולי קרינה על השחלות. היות והשחלות נחשפות לכמויות רבות מאד של קרינה, הטיפולים עלולים לגרום לפגיעה בתפקוד השחלות, כבר בגילאים צעירים.
הפחתת מספר הזקיקים החיוניים לביוץ
היות ולשחלות יש מספר מוגבל מאד של זקיקים והן רגישות ביותר לתרופות רעילות, הטיפול בסרטן השד, יכול להקטין את מספר הזקיקים ולפגוע בתהליכים החיוניים שעובר הגוף בזמן הביוץ. מקרים של העדים ווסת לאור קבלת כימותרפיה תלויים בגיל החולה, בתרופה הכימותרפית שהיא מקבלת וגם במנה שלה.
בעוד שמצב של אי פוריות וכשל שחלתי מלא נפוץ יותר בקרב נשים מבוגרות שחלו בסרטן השד וטופלו בטיפולי הקרנות או טיפולים כימותרפיים, כשמדובר בנשים צעירות, אחוז הסובלות מבעיות פוריות בלתי הפיכות או מכשל שחלתי הוא נמוך יותר.
היריון ולידה בקרב נשים שחלו
על פי מחקרים שבוצעו בתחום ועקבו אחר נשים הריוניות, שטופלו בטיפולים כימותרפיים לפני שהתעברו, לא נמצאה עלייה כלשהי במספר ההפלות או במספר העוברים שנולדו עם מומים שונים בהשוואה לאוכלוסיית הנשים שלא חלו.
הסיבה לכך קשורה לעובדה שמדובר בהריונות שהתרחשו הרבה זמן לאחר הטיפולים, מה שאפשר לגוף "לתקן" את עצמו ולמנגנוני התיקון שבביציות לפעול במלוא המרץ. ייתכן גם שהתרחשו הפלות שלא אובחנו בשלבים מוקדמים מאד בשל מוטציות שונות.
נכון להיום, לנשים שחלו בסרטן השד ועברו טיפולים, מומלץ שלא לעכב את ההיריון אמנם, אך להמתין בין שנתיים לשלוש שנים שלאחר הטיפול בסרטן, כדי לוודא שהמחלה אכן לא חזרה ולנטרל לחלוטין את השפעתם של הטיפולים על הגוף לאחר ההחלמה.
כיום מוצע לנשים, שחולות במחלה ועוברות טיפולים, לבצע הליך של שימור בהקפאה והקפאת עוברים, כחלק מטיפולי הפריה. לאחר ההפריה החוץ גופית, העוברים מוקפאים ומאוחסנים לשימוש במועד מסוים בשנים הבאות.