שברים בגוף – איך מגלים וכיצד מטפלים?

שברים הם מונח רפואי לעצמות שבורות. זוהי תופעה שכיחה המתרחשת בממוצע פעמיים במהלך החיים, בדרך כלל כאשר הכוח הפיזי המופעל על העצם חזק יותר מהעצם עצמה. הסיכון לשברים תלוי, בין היתר, בגיל.

נשים מבוגרות נוטות יותר לשבור עצמות בגלל אוסטיאופורוזיס (בריחת סידן). ככל שאדם מתבגר, העצמות הופכות להיות פריכות יותר וקיים סיכוי גבוה יותר לסבול משברים כתוצאה מנפילות.

כיצד ניתן לגלות שבר?

רופאים בדרך כלל מזהים את רוב השברים באמצעות בחינת הפציעה וצילומי רנטגן. לעיתים הרנטגן אינו מצביע על שבר, במיוחד כאשר הוא מתרחש בשורש כף היד, או שבר בירך, הנפוץ בקרב נשים מבוגרות, ושברי מאמץ. במצבים אלו הרופא מבצע בדיקות נוספות, דגמת סריקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT), תהודה מגנטית (MRI) או מיפוי עצמות.

לעיתים, גם לאחר שבוצע אבחון השבר, יתכן שיהיה צורך בבדיקות נוספות, כגון סריקת MRI, CT, צנתור, או רנטגן מיוחד לכלי הדם, על מנת לקבוע אם נפגעו רקמות אחרות סביב העצם. אם חושד הרופא בשבר בגולגולת, הוא ידלג על צילומי רנטגן רגילים וימשיך ישירות לבדיקת CT, אשר תאבחן את השברים והפציעות בגולגולת, כגון דימום סביב המוח.

מהם הטיפולים לשברים?

שבר דורש לעיתים קרובות טיפול חירום בבית החולים. שבר קטן, דוגמת שבר בקצה הבוהן, אינו כרוך בטיפול חירום. אם אדם חושד כי שבר עצם בגב, בצוואר או בירך, אסור לו לזוז אלא לקרוא לעזרה רפואית דחופה. אם האדם בהלם, יש לקרוא לעזרת חירום, להשכיב אותו ולהרים את רגליו, אלא אם כן קיים חשד לשבר בעצמות הרגליים.

לפני הובלת האדם לחדר המיון, יש להגן על האזור הפגוע על מנת למנוע נזק נוסף, לשבר ביד או בעצמות הרגל יש להניח סד עשוי מעץ, פלסטיק, מתכת או חומר קשיח אחר מרופד בתחבושת על מנת למנוע תאונה. יש לעטוף את הקיבוע באמצעות התחבושת. אם מתרחש דימום, יש להפעיל לחץ על מנת לעצור את הדימום לפני הקיבוע.

יש להגדיר את העצמות השבורות במקום הראוי להן ולהחזיקן שם על מנת שיחלימו בצורה נאותה. הגדרת נצם נקראת 'צמצום'. מיקום עצם מחדש ללא ניתוח הוא 'הפחתה סגורה'. במקרים מסוימים ממוקמת העצם מחדש באמצעות מכשירים דוגמת סיכות, ברגים או מוטות על מנת להחזיק את השבר במקום. יש לנקות ביסודיות שברים פתוחים על מנת למנוע זיהום.

לאחר ההגדרה, רוב השברים משותקים עם גבס, סד או לעיתים מתיחה על מנת להפחית את הכאב ולסייע לתהליך הריפוי. ברוב המקרים, הטיפול התרופתי מוגבל למשככי כאבים בכדי להפחית את הכאב.

שברים פתוחים מטופלים עם אנטיביוטיקה על מנת למנוע זיהום. השיקום מתחיל בהקדם האפשרי, גם אם העצם נתונה בגבס, על מנת לקדם את זרימת הדם, הריפוי נועד לתחזוקת טונוס השרירים ולסייע במניעת קרישי דם וקשיחות העצם.

לאחר הסרת הגבס או הסד, אזור השבר בדרך כלל נוקשה במשך מספר שבועות, ומופיעות עליו נפיחות ובליטות. כאשר השבר מתרחש ברגליים, תיתכן צליעה. התסמינים נעלמים בדרך כלל בתוך מספר שבועות.

עם הסרת הקיבוע, ניתן להתחיל בהדרגה להפעיל שוב את האזור הפגוע. משך ההתאוששות הוא כחודש עד חודש וחצי. יש להתייעץ עם הרופא לגבי סוג הפעילות הבטוחה. פעילות גופנית בבריכת שחייה נחשבת כדרך טובה לשיקום העצמות.