התסמונת המטבולית

התסמונת המטבולית היא תסמונת המורכבת ממספר גורמי סיכון בעלי זיקה הדדית הקשורה להתפתחות של תחלואה קרדיווסקולרית וסוכרת סוג 2.

התסמונת ידעה גלגולים רבים ושינויים רבים בהגדרה שלה ובקריטריונים שנחוצים לצורך האבחון שלה מאז תוארה לראשונה בשנת 1988, אך מאז ועד היום היא משמשת ככלי שמטרתו לאתר אנשים באוכלוסייה הכללית הנמצאים בסיכון לסבול ממחלות לב וכלי דם וממחלת הסוכרת סוג 2.

מה הם הגורמים לתסמונת המטבולית?

ישנו מגוון רחב של גורמים שיכולים להוביל להתפתחות התסמונת המטבולית כשבין יתר מדובר על הגורמים הבאים:

• השמנה בטנית – השמנה בטנית מקושרת באופן חזק ביותר להתפתחות של התסמונת המטבולית וכפי שנפרט בהמשך מאמר זה, אחד הקריטריונים לאבחון של התסמונת הוא היקף מותניים רחב מהנורמה.
• תנגודת לאינסולין – נראה כי החוט המקשר בין כל התסמינים הוא תנגודת מוגברת לאינסולין ולפיכך אין זה פלא שהתסמונת משמשת לאבחון של אנשים הנמצאים בסיכון מוגבר לסבול מסוכרת סוג 2.
• היעדר פעילות גופנית.
• גיל מבוגר.
• הפרעות גנטיות מסוימות והפרעות הורמונליות מסוימות.
• מחלת לב כלילית – לפי ההערכות העדכניות ביותר נראה כי חמישים אחוז מהחולים במחלת לב כלילית סובלים מהתסמונת המטבולית.
• סוכרת סוג 2 – בכשבעים וחמישה אחוז מהחולים בסוכרת סוג 2 ניתן לאבחן את התסמונת המטבולית.

מה הם התסמינים של התסמונת המטבולית?

התסמינים המרכזיים של התסמונת כוללים יתר לחץ דם, דיסליפידמיה, השמנה בטנית, הפרעה בסבילות לגלוקוז או הפרעה ברמת הסוכר בזמן צום, עלייה בתנגודת לאינסולין, עלייה בחומצת שתן בדם, נטייה לקרישיות יתר, הפרשה מוגברת של חלבון בשתן ועוד. עם זאת, יש לציין כי ברוב המקרים האנשים הלוקים בתסמונת לא יהיו מודעים כלל לאבחנה שלהם.

כיצד מאבחנים את התסמונת המטבולית?

על מנת לאבחן את התסמונת בנבדקים יש להראות כי הם עונים על שלושה קריטריונים בלבד מתוך חמשת הקריטריונים הבאים להלן:

• היקף מותניים – בנשים היקף המותניים צריך להיות גבוה משמונים ושמונה סנטימטרים ובגברים מדובר על היקף מותניים הרחב ממאה ושניים סנטימטרים.
• רמת טריגליצרידים בדם – רמה השווה למאה וחמישים מ"ג לדצ"ל או רמה הגבוהה מערך זה.
• רמת HDL בדם – בנשים מדובר על רמה הנמוכה מארבעים מ"ג לדצ"ל ובגברים מדובר על רמה הנמוכה מחמישים מ"ג לדצ"ל.
• יתר לחץ דם – ערכים הגבוהים מ- 85/130 מ"מ כספית בגברים ובנשים כאחד.
• גלוקוז בצום – ערך השווה ל- 110 מ"ג לדצ"ל או הגבוה מערך זה.

כיצד מטפלים בתסמונת המטבולית?

הטיפול בתסמונת המטבולית חשוב כיוון שכשמטפלים בתסמונת המטבולית למעשה מביאים להפחתה ברמת הסיכון של המטופל לסבול ממחלות קרדיווסקולריות וממחלת הסוכרת סוג 2. באופן עקרוני הטיפול הטוב ביותר בתסמונת המטבולית הוא מניעה שלה על ידי שמירה על משקל גוף בטווח הנורמה ועיסוק בפעילות גופנית באופן סדיר ושגרתי.

למעשה, גם כאשר התסמונת כבר נוכחת וקיימת, די בירידה של בין חמישה לעשרה אחוז ממשקל הגוף על מנת לאזן את ערכי לחץ הדם, את פרופיל השומנים בדם ואת רמת הגלוקוז בדם.

באופן עקרוני בדרך כלל נהוג להתחיל את הטיפול באופן שמרני על ידי ביצוע שינויים באורח החיים הבאים לידי ביטוי בהתחלה של פעילות גופנית ושינוי של ההרגלים התזונתיים. עם זאת, במצבים החמורים יותר יש לשקול התחלה של טיפול תרופתי. בין היתר מדובר על תרופות להורדת לחץ דם, תרופות להיפרליפידמיה ותרופות שמטרתן להגדיל את הרגישות התאית לאינסולין.

מעבר לכך, ייתכן כי יהיה צורך לתת טיפול מונע נגד התפתחות של מחלות קרדיווסקולריות באופן קבוע לאנשים הנמצאים בסיכון מוגבר (אספירין).