מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין, המכונים SSRI, הם קבוצת תרופות מרשם נפוצות לטיפול בדיכאון וחרדה. תרופות אלו נמכרות תחת שמות מותג כגון פרוזאק, פקסיל, זולופט, רסיטל, פבוקסיל ואפקסור.
מעל 15 מיליון מרשמים לתרופות נוגדות דיכאון מסוג SSRI נרשמו בקנדה בשנת 2003, והמספר ממשיך לגדול. שני שלישים מהמרשמים נועדו לנשים.
הסיבות לשימוש הנרחב בתרופות נוגדות דיכאון מסוג זה על ידי נשים הוא בעיקר בשל העלייה המשמעותית במספר הנשים שאובחנו עם הפרעות דיכאון או הפרעות אחרות במצב הרוח. גורם נוסף קשור לגישת הטיפול בהפרעות אלו, אשר מומלצת על ידי חברות תרופות ורופאים רבים.
ההגדרה המורחבת של דיכאון
נשים עלולות לחוות חרדה ושינויים במצב הרוח כתוצאה משינויים הורמונאליים נורמאליים המלווים את אירועי מחזור החיים, כגון וסת, הריון, הנקה וגיל המעבר. בנוסף, נשים עשויות לחוות לחצים חיצוניים רבים הקשורים לבעיות כלכליות, טיפול בילדים, הורות, עומס ולחץ של ריבוי תפקידים, עבודה במקומות המאופיינים בלחץ גבוה, השפעות של התעללות מינית בעבר או בהווה, אלימות נפשית או פיסית וחוסר תמיכה משפחתית.
דיכאון קליני הוא מחלה אמיתית וניתן להבין מדוע פונות נשים לתרופות נוגדות דיכאון על מנת לחוות הקלה. שינויים במצב הרוח, חרדה ודיכאון אינם מצבים חדשים לנשים. מה שחדש יחסית, בעשורים האחרונים, הוא שמצבי עצב, דיכאון וחרדה קלים הגיעו עד לכדי תיוג כבעיות או הפרעות רפואיות.
הגידול במספר הנשים שאובחנו עם דיכאון, גם עם תסמינים מינימאליים, הביא לגישת טיפול המכונה 'פסיכיאטריה ביולוגית'. גישה זו אינה עוסקת בגורמים החברתיים, התרבותיים, הכלכליים או בעיות החיים אשר גורמות לאישה להיות מדוכאת או חרדה.
הרופאים והמטופלות הגיעו למסקנה כי הגורם לתסמינים הוא ביולוגי, ולכן הטיפול ההגיוני המתבקש הוא תרופות מתאימות, בניגוד לטיפול בדיבור, טיפול של פעילות גופנית או שיטות אלטרנטיביות אשר משפיעים אף הם לטובה על מצבה הנפשי של אישה, אך הם חסרים את היעילות העוצמתית של הטיפול התרופתי, ואינם נתמכים בראיות מדעיות מבוססות ליעילותם.
שינוי זה בגישה הוביל לפיתוח התרופות מסוג SSRI. בשנת 1980, חברות תרופות החלו לקדם את הרעיון לפיו תרופות אלו מעלות את רמות הסרוטונין, בדיוק כפי שעושה אינסולין לטיפול בסוכרת. תיאוריה זו נחקרה ברצינות על ידי חוקרים רבים.
אפן פעולת התרופות
תרופות SSRI פועלות באמצעות חסימת קולטן במוח, אשר סופג את החומר הכימי סרוטונין, האחראי על מצב הרוח. התרופות משפיעות על נקודת המבט של האישה, מצב רוחה ואופן התנהגותה.
בדרך כלל נחשבות התרופות לבטוחות לשימוש, אך בדומה לכל תרופה אחרת, הן משפיעות על כל אישה באופן שונה, ולכן חשוב שהרופא יבצע בדיקה היסטורית רפואית מלאה לפני מרשם התרופות, כמו גם יציע חלופות שונות כגון טיפול קוגנטיבי התנהגותי, שנמצא יעיל לטיפול בדיכאון, כאשר הוא משולב עם טיפול תרופתי.
סוגי התרופות העיקריות
נוגדי דיכאון SSRI זמינים בסוגים שונים וכוללים תרופות דוגמת פרוזאק, רסיטל, פבוקסיל, פקסיל, פריזמה וציפרלקס. תרופות אלו מתחילות להשפיע בהדרגה לאחר כחודש ומפחיתות את רמות החרדה. פסיכיאטרים ממליצים על טיפול תרופתי זה כיעיל לנשים הסובלות בעיקר מחרדה חברתית כרונית.
נוגדי דיכאון אחרים יעילים כטיפול קצר מועד ומשפיעים על חרדה נקודתית כגון פחד במה, אירועים חברתיים מלחיצים או פרויקטים נקודתיים בעבודה. תרופות אלו כוללות וואליום וקסנקס והן בעלות השפעה מרגיעה.
בנוסף, ניתן למצוא תרופות מקבוצת חוסמי בטא כגון ריבוטריל וקלונקס, שאינן מיועדות לצריכה קבועה. תפקידן הוא לחסום את פרץ האדרנלין הנוצר בעת חרדה ולמנוע את התסמינים המתבטאים ברעד, דופק מואץ והזעת יתר.
אופן השימוש בתרופות
התרופות נרשמות על ידי פסיכיאטר וניתנות לכל אישה באופן אישי על פי תסמיניה, חומרת מצבה הנפשי, ההיסטוריה הרפואית שלה ובהתאם לתרופות אחרות אותן היא נוטלת בהווה. אופן השימוש בתרופות נקבע לכל אישה על ידי הרופא ויש להקפיד על הוראות השימוש כפי שניתנו.
לעולם אין לחדול מהשימוש בתרופות ללא הרשאת הרופא, גם אם קיימת הטבה במצב. פסיכיאטר לא ימליץ על טיפול תרופתי זה אם לא יהיה משוכנע בצדקת הטיפול וביכולתו לשפר את איכות החיים באופן משמעותי, לכן יש להמשיך בטיפול כפי שהמליץ הרופא, וכל עוד הוא ממליץ עליו.
תופעות לוואי
תרופות נוגדות דיכאון מסוג SSRI עלולות להשפיע על מצב הרוח ויכולת התפקוד. נשים מסוימות מדווחות על שיפור במצב רוחן כתוצאה מצריכת תרופות אלו, אך בדומה לטיפולים תרופתיים אחרים, התרופות עלולות לגרום אף לנזק.
חלק מהתופעות המתועדות הן דיכאון חמור, אשר עלול להוביל להתאבדות; בעיות מיניות; השפעות על ההריון והתינוק; בעיות עיכול כגון כאבי בטן, יובש בפה, בחילות, ירידה או עלייה במשקל והקאות; חוסר מנוחה קיצוני והתכווצויות שרירים.
נשים הנוטלות תרופות אלו מתקשות להפחית את המינון או להימנע מהן לחלוטין. הבעיה העיקרית, המכונה 'תופעת ריבאונד', לפיה התסמינים שהובילו לצורך בטיפול התרופתי מלכתחילה, כגון עצב או חרדה, הופכים באופן זמני להיות גרועים יותר בעת הניסיון לצמצם או להימנע מהתרופות.
כתוצאה מכך, נשים רבות ממשיכות את הטיפול התרופתי לזמן בלתי מוגבל, מתוך מחשבה כי הן זקוקות לו, ולעיתים עם מינון מוגבר או שילוב של תרופות פסיכיאטריות אחרות. השפעת הגמילה מהתרופות עלולה לארוך מספר ימים או שבועות.