מחלת אדיסון היא מחלה שפוגעת בשכיחות שווה בנשים וגברים, הבאה לידי ביטוי באי ספיקה של קליפת בלוטת יותרת הכליה. בלוטת יותרת הכליה ממוקמת על שטחה העליון של הכליה (במצב תקין ישנן שתי בלוטות, אחת בכל כליה). מדובר על בלוטה הורמונלית האחראית באמצעות הפרשת הורמונים מסוימים על וויסות של תפקודים פיזיולוגיים מגוונים.
לבלוטת יותרת הכליה ישנם שני חלקים עיקריים – קליפת הבלוטה וליבת הבלוטה. כל אחד מהחלקים מגורה להפרשת הורמונים אחרים על ידי גורמים אחרים. מהקליפה של בלוטת יותרת הכליה מופרשים בעיקר אלדוסטרון, הורמונים אנדרוגנים וגלוקוקורטיקואידים בדגש על קורטיזול. הבלוטה מפרישה הורמונים בתגובה להורמון המופרש מבלוטת יותרת המוח הנקרא ACTH. הפרשת ACTH נחלשת כאשר רמות ההורמון קורטיזול בדם גבוהות מספיק.
מה הם הגורמים למחלת אדיסון?
נהוג לחלק את הגורמים השונים למחלת אדיסון לשלוש קבוצות עיקריות להלן:
- מחלה ראשונית – בקבוצה זו ישנם גורמים מסוימים שגורמים לפגיעה בבלוטת יותרת הכליה עצמה.
- מחלה שניונית – בקבוצה זו ישנם גורמים מסוימים שגורמים לרמות נמוכות של ACTH.
- בנוסף ישנם גורמים שמובילים לשינויים מסוימים במטבוליזם של הסטרואידים.
הגורם השכיח ביותר למחלת אדיסון או לאי ספיקת קליפת בלוטת יותרת הכליה הוא שימוש כרוני בתרופות סטרואידיות. בנוסף לכך, שחפת של הבלוטות יכולה לפגוע בייצור התקין של ההורמונים בבלוטה וכן ישנו מגוון רחב של זיהומים שיכולים לפגוע בייצור התקין של ההורמונים כשבין היתר מדובר על מלריה, סוגים שונים של נגיפים, פטריות למיניהן ועוד.
מחלת אדיסון מתרחשת גם בעקבות הסרה של בלוטות יותרת הכליה (ההסרה מבוצעת כטיפול לתסמונת קושינג), נמק בבלוטת יותרת המוח, מחלות אוטואימונית מסוימות ועוד.
מה הם התסמינים של מחלת אדיסון?
התסמינים של מחלת אדיסון נובעים כתוצאה מהחסר בהורמוני הבלוטה. להלן התסמינים שמקורם ברמות הנמוכות של הקורטיזון:
- ירידה בתיאבון, ירידה במשקל, בחילות והקאות.
- חוסר יכולת להתמודד עם מצבי דחק בעקבות טיפול רפואי בדגש על ניתוחים.
- התנהגות פסיכוטית, בלבול ועייפות.
- רמות נמוכות של סוכר בדם (היפוגליקמיה).
- ירידה בלחץ הדם.
- היפרפיגמנטציה בעור.
התסמינים הנוספים נגרמים בעקבות הרמות הנמוכות של הורמון האלדוסטרון, כשבין היתר מדובר על רמות נמוכות של נתרן בדם, רמות גבוהות של אשלגן בדם ועוד. חשוב לציין, כי המחלה מתפתחת באופן הדרגתי וכי התסמינים מתחילים להופיע רק לאחר שלפחות תשעים אחוז מהבלוטות ניזוקו. תסמינים נוספים יכולים להיות אל וסת, אין אונות, ירידה בחשק המיני, ירידה בשעירות הגוף, התעלפויות, התייבשות ועוד.
כיצד מאבחנים את מחלת אדיסון?
האבחון של מחלת אדיסון מתבסס הן על התסמינים מהם סובל הנבדק והן על הממצאים שעולים מבדיקות מעבדה שונות. כך לדוגמה יש לבדוק את רמת הנתרן והאשלגן בדם, לבדוק את רמת הסטרואידים בנסיוב, לבחון את ריכוז האשלגן והנתרן בשתן, לבצע בדיקת אק"ג ועוד. במהלך האבחון יש לנסות לאתר את הגורם לבעיה.
כך לדוגמה במידה ומדובר על מחלת אדיסון שנגרמה כתוצאה משחפת, ניתן יהיה לראות שינויים בכליות ובריאות והסתיידויות באזור יותרת הכליה. על מנת להבחין בין מחלה ראשונית לשניונית יש למדוד את רמת הקורטיזול בדם של הנבדק לפני ואחרי הזרקת ACTH. במחלה ראשונית הבלוטה לא תגיב להזרקת ה- ACTH בהפרשת הורמונים ואילו במידה ומדובר במחלה שניונית, הבלוטה תפריש הורמונים בתגובה להזרקת ה- ACTH.
כיצד מטפלים במחלת אדיסון?
הטיפול במחלה מבוסס על מתן תרופות כגון Fluodrocrtisone ו- Hydrocortisone שתפקידן למעשה להחליף את ההורמונים שמפרישה הבלוטה. יש להתאים את מינון התרופות לשעות היום ולהגדיל את המינון במצבי עקה רפואיים.