חיידק אי קולי

חיידק אי קולי (E-Coli), המכונה בעברית "אשרישיה קולי", חי בחלקה התחתון של מערכת העיכול ואחראי, בין היתר, על פעילות עיכול תקינה. ישנם סוגים שונים של חיידקי אי קולי, כשחלקם חיים בסימביוזה מושלמת עם בני האדם.

הם מקבלים את כל התנאים הנדרשים להם, כמו מזון, הגנה וגם טמפרטורה מתאימה, ובתמורה מגנים על הגוף מפני חיידקים אחרים, מחוללי מחלות. הם עושים זאת על ידי עיכול חומרי מזון, שהאדם איננו מעכל אותו, דבר המתאפשר להם תודות להפרשת אנזימים מיוחדים, המסייעים להם בתהליך החשוב הזה.

מהם חיידקי אי קולי?

חיידק אי קולי עשוי לגרום במקרים מסוימים לדלקת בדרכי השתן. הדבר קורה כשהוא חודר לדרכי השתן, במקום שיישאר במעיים. חדירתו לאזור אחר בגוף גורמת לשגשוגו, מה שמוביל, בסופו של דבר, לזיהום ולדלקת. המעבר שלו לאזורים אחרים, לרבות לדרכי השתן, יכול להיגרם בשל קרע במערכת העיכול, המאפשרת לו לחדור לחלל הבטן ולגרום לזיהום. הזיהום הזה נחשב למסוכן מאד ועשוי להסתיים במוות.

זנים מסוימים של חיידק אי קולי נחשבים אף למסוכנים במיוחד ויכולים לגרום בגוף להרעלה. חדירת החיידקים לדרכי השתן גורמת, כאמור, לדלקת, המלווה בחום גבוה, כאבי בטן, כאבים בעת הטלת השתן, דם בשתן לעיתים, הטלת שתן בתדירות גבוהה, צורך תכוף להתרוקנות ועוד.

חדירתו של החיידק ממערכת העיכול אל דרכי השתן יכולה להיגרם מסיבות שונות. ניגוב הישבן לכיוון פי הנרתיק יכול לגרום לכך, נטייה גנטית לפתח דלקות בדרכי השתן היא גורם נוסף, מבנה אנטומי מסוים שבו פתח השופכה של הנקבה קרוב מאד לפי הטבעת וגם קיום יחסי מין. הדבקות בחיידק אי קולי יכולה להיות גם במגע עם מזון מזוהם, מגע עם צואה וגם מגע עם מים מזוהמים. ישנם, למשל, מקרים של בשר שאיננו בושל עד תומו, מה שהופך אותו למזוהם עוד יותר. מזון אחר שבא אתו במגע מזדהם גם כן, כך שבסופו של דבר, יכול החיידק לעבור לאוכלים עצמם או אפילו לאלה שנגעו באותו מזון.

אבחון

אבחון הדלקת, לאור חדירתו של החיידק לדרכי השתן, נעשה באמצעות בדיקת שתן ותוך התייחסות לתסמינים שמהם סובלים המטופלים.

טיפול

הטיפול נקבע בהתאם לתסמינים הקיימים וגם לאזור, שאליו חדר החיידק. במידה ומדובר בדלקת בדרכי השתן, הטיפול יהיה טיפול אנטיביוטי כדי לטפל בדלקת עצמה. אפשרות נוספת, ובעיקר כמניעה, הוא מיץ חמוציות. המיץ מעלה את רמות החומציות בשתן מה שפוגם בתנאים האידיאלים שלהם זקוקים החיידקים בתאי השתן ומונע את התרבותם ושגשוגם והתפתחות של דלקת.

חשוב לדעת

כדי שחיידקי האי קולי יגרמו לזיהום, נדרשת כמות קטנה מאד מהם. החיידקים נוטים להישאר בגופן של הילדים במשך תקופה של 3 שבועות לרוב, בעוד שאצל מבוגרים הם נשארים תקופה קצרה יותר, שבוע בלבד. מסיבה זו מפיצי החיידק העיקריים הם, למעשה, הילדים, שיכולים להעביר אותו במגע עם מבוגרים אחרים או ילדים אחרים.