תפרחת חיתולים היא מונח כללי המצביע על כל גירוי בעור, ללא קשר לגורם, אשר מתפתח באזור המכוסה בחיתול. מונחים נוספים לתופעה הם דרמטיטיס, דלקת העור, אטופיק דרמטיטיס ואמוניה.
אמנם קיימות מספר קטגוריות נרחבות של גורמים לתופעה זו, אך הגירוי במגע הוא הגורם הנפוץ ביותר. בעוד שמקובל לחשוב שתפרחת חיתולים משפיעה רק על תינוקות ופעוטות, כל אדם הנעזר בחיתולים, לדוגמה, מבוגר שמסתייע בהם לשליטה על צרכים, עלול לפתח מהם דלקת עור.
מה גורם לתפרחת חתולים?
קיימות מספר קטגוריות של גורמים לדלקת עור זו. בראש ובראשונה, נוצר דרמטיטיס במגע. הדלקת מהחיתול מתחילה כתוצאה ממגע קפלי עור עם שטחים שבאים במגע עם השתן או הצואה, או שניהם, וזהו הגורם הנפוץ ביותר של תפרחת חיתולים.
חיידקים ושמרים או פטריות (קנדידה) הם גורמים שכיחים לתופעה זו. באופן כללי, שני סוגי זיהומים אלו נוטים להיגרם כתוצאה מהפרעה בשלמות העור המכריעה את מנגונוני ההגנה הטבעיים של העור באזור החיתול.
זיהומי חיידקים נפוצים מכונים סעפת והם כוללים שלפוחיות זעירות בגודל אחד עד שני מ"מ. פצעים מוגלתיים שנוטים להיפתח בקלות נגרמים בשל שחיקות מרובות כתוצאה מגירוי בעור. גבולות העור המגורה מתחברים לדלקת העור כתוצאה ממגע עם השתן והצואה.
תגובות אלרגיות הן גורם פחות נפוץ לתפרחת חיתולים. אלרגנים נמצאים בדרך כלל בניחוחות ובמרכיבי החיתול והמגבונים. גורמים נדירים נוספים הם זיהומים חריגים, חילוף חומרים ומצבים של חוסרים תזונתיים. למרבה הצער, התעללות בילדים כגון טבילה במים חמים, והזנחה קיצונית של היגיינת התינוק עלולים אף הם לגרום לפריחה.
תסמינים
תסמיני העור עשויים להשתנות מאדמומיות קלה, הדומה באופיה לכוויות שמש, לשחיקת השכבות העליונות של העור. לקנדידה של חיתולים קיימים מספר דפוסים ייחודיים, והפריחה מאופיינת באזורי עור בצבע אדום בוהק, עם סדרת נגעים בדידים בגודל שניים עד ארבעה מ"מ. קנדידה מתרחשת בדרך כלל רק בקפלי וקמטי עור, ולעיתים קרובות מתבטאת סביב אזור פי הטבעת.
כיצד מאבחנים?
גורמים זיהומיים של תפרחת חיתולים מאובחנים בדרך כלל באמצעות בדיקה ויזואלית בלבד. אם קיים ספק, ניתן לקבל דגימת מעבדה מהאזורים המעורבים. אם נחשדת תגובה אלרגית בעור, ניתן לבצע בדיקות עור על מנת לזהות את הגורם הפוגעני, אך בדיקה זו הכרחית רק לעיתים רחוקות.
טיפול לתפרחת חיתולים
הטיפול הטוב ביותר לתפרחת חיתולים הוא הימנעות מהגורמים המאיצים המובילים לגירוי במגע ויוצרים אזורים נגועים בעור באופן משני על ידי חיידקים או שמרים. החלפת חיתולים תכופה מגבילה את כמות הצואה והשתן וחשיפתם לאזור וזהו טיפול המניעה היעיל ביותר לדלקת עור מחיתולים.
כשהפריחה מתפתחת, ניקוי פשוט עם מים ומטליות רכות מרגיעה ומטפלת בעור הפצוע טוב יותר מאשר מגבונים חד פעמיים. מריחת העור באופן תכוף עם אחת מהמשחות לתינוקות, המכילות גם וזלין או תחמוצת אבץ, היא שיטה יעילה לחסימת גירוי העור והפחתת החיכו על עור מגורה.
להבטחת ההיגיינה, ניתן למרוח את האזור עם שמן מינרלים. רוב רופאי הילדים אינם מוצאים תועלת בפיזור טלק, שכן הסיכון לשאיפה אפשרית של אבקה זו מסוכן לתינוק.
ככל שמתיר מזג האוויר, או אם יש שטיח רך ונקי, חשיפת העור המגורה לאוויר הפתוח יעילה מאוד אף היא בטיפול בתפרחת חיתולים. תינוקות רבים מגיבים היטב גם לטיפול של אמבט מים חמים (בטמפרטורה סבירה ונעימה), פעמיים ביום במשך עשרים דקות בכל פעם.
טיפולים אלו פותרים את הבעיה בתוך יומיים עד שלושה. אם קיים זיהום חיידקים או שמרים, או שההורים חושדים בקיומם, אזור החיתול צריך להיבדק על ידי רופא ילדים. מספר משחות אנטיביוטיות זמינות לטיפול במצבים אלו.