טטנוס, או צפדת, היא זיהום חמור אשר נגרם באמצעות חיידקי קלוסטרידיום טטני, המייצרים רעלן המשפיע על מערכת העצבים והמוח. הרעלן גורם לנוקשות בשרירי הלסת, כמו גם לנוקשות שרירים אחרים. הזיהום עלול לגרום להתכווצויות שרירים חמורות, קשיי נשימה חמורים, ובסופו של דבר עלול להיות קטלני.
ניתן למצוא נבגי קלוסטרידיום טטני באופן נפוץ ביותר באדמה, באבק וזבל, אך הם קיימים אף כמעט בכל מקום, ובמיוחד בפצעים אשר משבשים את עצבי השליטה על תנועת השרירים.
למרות שקיים טיפול לטטנוס, הדרך היעילה, האחידה והטובה ביותר להגן על הגוף מפני המחלה היא קבלת חיסון.
מהם התסמינים של טטנוס?
התסמינים מופיעים בדרך כלל כעשרה ימים לאחר ההידבקות הראשונית, אך הם עלולים להופיע גם בתוך ארבעה ימים עד שלושה שבועות, ובמקרים מסוימים התפרצות המחלה עלולה להתקיים מספר חודשים. באופן כללי, המחלה פוגעת במערכת העצבים המרכזית. חולים אשר אצלם תקופת דגירת החיידקים קצרה יותר, נוטים לסבול מתסמינים חמורים יותר.
החולה עלול לסבול מהתכווצויות שרירים ונוקשות שרירים. הקשיחות מתחילה בדרך כלל עם שרירי הלעיסה ומכאן השם 'צפדת'. בהמשך מתפשטות התכווצויות השרירים אל הצוואר והגרון, וגורמות לקשיים בבליעה. החולים חווים בדרך כלל התכווצויות בשרירי הפנים שלהם. קשיי הנשימה עלולים לנבוע מנוקשות בצוואר ובשרירי החזה. חלק מהחולים סובלים מנוקשות גם בשרירי הבטן והגפיים.
במקרים חמורים, יושפעו שרירי הגב ועמוד השדרה. תסמין זה נפוץ יותר בקרב ילדים הנגועים במחלה.
רוב החולים בטטנוס יסבלו מהתסמינים והתופעות הבאות:
- דם בצואה
- שלשול
- חום גבוה
- כאב ראש
- כאב גרון
- רגשות למגע
- זיעה מוגברת
- קצב לב מואץ.
אם החולה אינו מקבל טיפול לתסמינים אלו, הסיכון לסיבוכים מסכני חיים גבוה יותר, שיעורי התמותה המדווחים נעים בין 40% ל-78%. התסמינים החמורים עשויים לכלול תופעות כגון תחושת חנק, התקף לב, אי ספיקת כליות והרעלת דם.
מה גורם לטטנוס?
טטנוס נגרם באמצעות חיידק קלוסטרידיום טטני. החיידקים מסוגלים לשרוד במשך זמן רב מחוץ לגוף. הם נמצאים בדרך כלל בזבל, על בעלי חיים המשוטטים בחוץ ועל קרקע מזוהמת, אך הם עלולים להימצא כמעט בכל מקום.
כאשר החיידקים חודרים לגוף, הם מתרבים במהירות ומשחררים טטנוספסמין, רעל אשר משפיע על מערכת העצבים. כאשר הרעל חודר אל זרם הדם, הוא מתפשט במהירות סביב הגוף, וגורם לתסמיני הטטנוס. הרעל משבש את האותות אשר נשלחים מהמוח אל העצבים בחוט השדרה, ומשם לשרירים, וגורם להתכווצויות שרירים ונוקשות.
גורם נוסף לטטנוס הוא פצעים. הרעל חודר לגוף בעיקר דרך נגע בעור, פצע או חתך. פצעים עמוקים יותר הם סביבה אידיאלית לזיהום, היות והחיידקים משגשגים ומתרבים במקומות בעלי חמצן מועט מאוד או במקומות חסרי חמצן לחלוטין. ניקוי יסודי של החתך או הפצע מסייע במניעת התפתחות הזיהום.
בנוסף, זיהומי טטנוס עלולים אף להתפתח כתוצאה מהמקרים הבאים:
- נשיכות בעלי חיים
- כוויות בעור
- שריטות וחתכים
- הזרקת סמים באמצעות מחטים מזוהמות
- קעקועים המבוצעים עם ציוד מזוהם
- פירסינג המבוצע עם ציוד מזוהם
- ברית מילה המבוצעת בתנאים שאינם סניטריים.
כיצד ניתן לאבחן טטנוס?
הרופא המעניק את הטיפול הראשוני אינו יכול לזהות מצב של טטנוס אצל המטופל, היות וברוב המדינות חיסון נגד טטנוס מבוצע כחלק מתכנית חיסוני ילדים שגרתיים ומחלת הטטנוס הפכה לנדירה.
תסמיני הטטנוס מוכרים לרוב הרופאים והם מזוהים בקלות. מטופל בעל התכווצויות שרירים ונוקשות, אשר סבל לאחרונה מפצע או חתך, מאובחן בדרך כלל במהירות. יחד עם זאת, האבחון עשוי לארוך זמן רב יותר בקרב חולים המזריקים סמים, היות ולעיתים קרובות הם סובלים ממצבים רפואיים אחרים. חולים אלו נדרשים לבצע בדיקות דם על מנת לאשר את המחלה.
מהו הטיפול לחולים בטטנוס?
במקרה של חתכים ופצעים, יש לנקות את האזור ביסודיות על מנת למנוע זיהום, ולקבל טיפול רפואי מיידי במקרה של פצע טטנוס – פצע אשר דורש התערבות כירורגית כאשר הפצע או הכוויה נותרו ללא טיפול במשך למעלה משש שעת.
על החולים לקבל טיפול אימונוגלובולינים טטנוס בהקדם האפשרי, גם אם כבר קיבלו בעבר חיסון. הטיפול מכיל נוגדנים אשר הורגים את חיידקי הטטנוס. הוא מוזרק לווריד ומספק הגנה מיידית נגד טטנוס. טיפול זה משפיע לטווח הקצר ואינו מחליף את ההשפעות ארוכות הטווח של החיסון. לדברי המומחים, גם נשים בהריון ונשים מניקות יכולות לקבל בבטחה את החיסון.
בנוסף, נדרש טיפול של אנטיביוטיקה לשם מניעת התרבות החיידקים ומצב של התכווצויות שרירים ונוקשות.