תסמונת אספרגר היא סוג של הפרעה התפתחותית נרחבת המתארת קבוצת מצבים אשר כרוכים בעיכובים בפיתוח מיומנויות בסיסיות רבות, בעיקר היכולת לתקשר עם אחרים ולהשתמש בדמיון. למרות שתסמונת זו דומה במובנים מסוימים לאוטיזם, קיימים מספר הבדלים חשובים בין ההפרעות.
ילדים עם תסמונת אספרגר בדרך כלל מתפקדים טוב יותר מילדים אוטיסטים. בנוסף, ילדים עם תסמונת אספרגר הם בדרך כלל בעלי אינטליגנציה נורמאלית וכישורי שפה כמעט נורמאליים, למרות שהם עשויים לפתח בעיות תקשורת ככל שהם מתבגרים.
התסמונת קרויה על שם הרופא האוסטרי, האנס אספרגר, שתיאר את ההפרעה לראשונה בשנת 1944, אך היא לא הוכרה כהפרעה ייחודית עד זמנים מאוחרים יותר.
מה גורם לתסמונת אספרגר?
הגורם המדויק לתסמונת זו אינו ידוע. יחד עם זאת, העובדה שההפרעה נוטה לעבור במשפחה מצביעה על כך כי קיימת נטייה תורשתית לפתח את ההפרעה, והיא עשויה לעבור מהורה לילד.
מהם תסמיני תסמונת אספרגר?
תסמיני ההפרעה משתנים ויכולים לנוע בין מתונים עד חמורים, התסמינים הנפוצים כוללים:
בעיות מיומנויות חברתיות – ילדים עם תסמונת זו בדרך כלל חווים קשיים באינטראקציה עם אחרים ולעיתים קרובות מביכים במצבים חברתיים. בדרך כלל הם אינם מתחברים בקלות ומתקשים ליזום שיחה ולהמשיך אותה.
התנהגויות קיצוניות חוזרות על עצמן – ילדים עם מצב זה עלולים לפתח תנועות מוזרות חוזרות על עצמן, כגון סחיטת יד או פיתול אצבע.
טקסים יוצאי דופן – ילד עם תסמונת אספרגר עלול לפתח טקסים אותם הוא מסרב לשנות כגון התלבשות על פי סדר מסוים.
קשיי תקשורת – אנשים עם תסמונת זו עשויים שלא ליצור קשר עין בעת שיחה. הם חווים בעיות בשימוש בביטויים, בהבעות פנים והבנת שפת גוף. הם נוטים אף להיות בעלי בעיות בהבנת הקשרי השפה והשימוש האישי שלהם בשפה הייחודית להם הוא מאוד מילולי.
צמצום תחומי עניין – ילד עם תסמונת אספרגר עלול לפתח עניין אינטנסיבי, כמעט אובססיבי, במספר תחומים בודדים כגון לוחות זמנים של משחקי ספורט, מזג אוויר או קריאת מפות.
בעיות תיאום – התנועות של ילדים עם תסמונת זו נראות מסורבלות ומגושמות.
מיומנויות וכישורים – ילדים רבים עם תסמונת אספרגר מוכשרים במיוחד או מיומנים בתחום מסוים כגון מוסיקה או מתמטיקה.
כיצד מאובחנת תסמונת אספרגר?
אם התסמינים קיימים, הרופא יתחיל את האבחון באמצעות בדיקת היסטוריה רפואית מלאה ובדיקה גופנית ונוירולוגית. אנשים רבים עם הפרעה זו סובלים מטונוס שרירים נמוך או בעיות תיאום.
למרות שלא קיימות בדיקות לתסמונת אספרגר, הרופא עשוי להשתמש בבדיקות שונות כגון צילומי רנטגן ובדיקות דם, על מנת לקבוע אם קיימת הפרעה גופנית אשר גורמת לתסמינים.
אם לא נמצאת הפרעה פיזית, הילד מופנה למומחה בהפרעות התפתחות בילדות, כגון פסיכיאטר או פסיכולוג, נוירולוג ילדים רופא ילדים התפתחותי, התנהגותי או איש בריאות מקצועית אחרת אשר הוכשר במיוחד לאבחן ולטפל בתסמונת אספרגר.
הרופא מבסס את אבחנתו בהתאם לרמת ההתפתחות של הילד, ומבצע תצפית לגבי הדיבור וההתנהגות, כולל משחק והיכולת לתקשר עם אחרים. לעיתים קרובות, מבקש הרופא קלטת וידיאו מההורים, מורים ומבוגרים אחרים אשר מכירים את תסמיני הילד.
כיצד מטופלת תסמונת אספרגר?
נכון להיום, לא קיימת תרופה לתסמונת זו, אך הטיפול עשוי לשפר את התפקוד ולהפחית את ההתנהגויות שאינן רצויות. הטיפול עשוי לכלול שילוב של הטיפולים הבאים:
חינוך מיוחד – טיפול זה נועד לענות על הצרכים החינוכיים הייחודיים של הילד.
שינוי התנהגותי – טיפול זה כולל שיטות לתמיכה בהתנהגות חיובית והפחתת התנהגויות בעייתיות.
טיפול בדיבור, פיזיותרפיה או ריפוי בעיסוק. טיפולים אלו נועדו להגביר את היכולת התפקודית של הילד.
טיפולי כישורים חברתיים – פסיכולוג, יועץ, קלינאי תקשורת או עובדים סוציאליים, מבצעים טיפולי הפעלה מיוחדים אשר נועדו לבניית כישורים חברתיים והקניית היכולת לקרוא רמזים מילוליים ושאינם מילוליים, אשר לעיתים קרובות חסרים במטופלים עם תסמונת אספרגר.
תרופות – טיפולים תרופתיים נועדו לטפל בתסמינים ספציפיים כגון חרדה, דיכאון, היפראקטיביות והתנהגות אובססיבית כפייתית.