לקטוז הוא תרכובת סוכרית הנמצאת בחלב אותו אנו צורכים באופן יום יומי. גוף האדם אינו יודע לפרק את הלקטוז בצורה ישירה, אלא צריך להשתמש באנזימים מתווכים שתפקידם לפרק אותו לתרכובות שהגוף אכן יודע להתמודד איתם.
במילים אחרות, הגוף שלנו לא יודע להתמודד בצורה טובה עם הלקטוז, ולכן פיתח אנזים שיודע לחתוך אותו לסוכרים אחרים, אותם יצליח לעכל בצורה טובה.
האנזים לקטאז נמצא במעי הדק ויודע לפרק את הלקטוז לשני סוכרים אותם הגוף יודע לפרק – גלוקוז וגלקטוז. ללא יכולת פירוק זו הגוף לא מצליח להתמודד עם הלקטוז שאינו מתפרק וגורם לתסמיני הרגישות ללקטוז.
הסיבות לרגישות ללקטוז
רמה נמוכה של האנזים לקטאז מופיעה באופן טבעי כמעט אצל כל בני האדם. בשנות החיים הראשונות, רמת האנזים גבוהה יחסית בגלל תזונה העשירה בחלב ומוצריו – חלב אם, שתיית שוקו ותזונה עשירה בגבינות ומעדני חלב. לאחר גיל ההתבגרות, כאשר צריכת החלב יורדת, רמת האנזים יורדת גם כן ועלולה להיווצר רגישות ללקטוז.
אצל רוב האנשים המבוגרים קיימת רמה נמוכה יחסית של האנזים לקטאז, אך רק חלק קטן מוגדר כרגיש ללקטוז. עם זאת, רוב המבוגרים אכן סובלים מהרגשה לא טובה לאחר אכילת כמות גדולה של חלב, והסיבה לכך היא רמה נמוכה של האנזים וחוסר היכולת לעכל את הלקטוז בצורה טובה.
מלבד הירידה הטבעית ברמת האנזים, מחלות שונות של דרכי העיכול עלולות גם כן להוביל לירידה חדה ברמת האנזים לקטאז ולרגישות למוצרי חלב. חולי צליאק, דלקות מעיים, קרוהן או קוליטיס סובלים מפגיעה ברירית המעי ובכך לירידה ברמת האנזים לקטאז ולרגישות המדוברת. בנוסף, טיפול כימותרפיה או שימוש ממושך באנטיביוטיקה גם כן יכולים לגרום לירידה ברמת האנזים ובסופו של דבר להוביל לאי סבילות ללקטוז.
רגישות ללקטוז – סימפטומים
אנשים הסובלים מרגישות ללקטוז סובלים בעיקר מכאבי בטן, גזים, שלשולים ובחילות המופיעים לאחר צריכת חלב ומוצריו. הסימפטומים האלה נגרמים כאמור מכך שהלקטוז לא מתפרק ועובר מהמעי הדק ישירות אל המעי הגס בצורתו השלמה.
המעי הגס הוא מקום עמוס בחיידקים שמפרקים ללא הכרה את הלקטוז שהגיע אליהם, גורמים לתהליכי תסיסה נרחבים וכתוצאה מכך לגזים רבים ולסימפטומים השונים. ככל שרמת האנזים לקטאז גבוהה יותר, פחות לקטוז יגיע למעיים ויגרום לסימפטומים ולכן קיימות רמות חומרה שונות לרגישים ללקטוז.
קשיים נפוצים ודרכי התמודדות
אנשים הרגישים ללקטוז צריכים לשנות באופן חריף את התזונה שלהם ולהפסיק לצרוך חלב ומוצריו על מנת להפסיק את בעיות הבטן החמורות. במקרים כאלה כדאי להשתמש בתחליפי חלב, כמו סויה, חלב אורז ותחליפים נוספים. כמו כן, כיום ניתן לצרוך מוצרי חלב רבים ללא לקטוז המיועדים באופן ספציפי לאוכלוסיית הרגישים ללקטוז.
ההימנעות מחלב היא אינה לתמיד – לפני ארוחה חלבית גדולה ניתן לנטול אנזימים שונים העוזרים לפרק את הלקטוז ובכך מספקים למשך זמן קצר את היכולת ליהנות מהחלב.
בעיה נוספת הנגרמת מהפסקת בצריכת מוצרי חלב היא ירידה חדה ברמת הסידן. ולכן, כדאי להקפיד לצרוך סוגי מזון חליפיים שמכילים כמות סידן גדולה, כמו טחינה, בשר ודגים, ירקות ירוקים וכו'. כדאי לעקוב אחרי רמת הסידן לעתים קרובות, ובמידה והתזונה לא מספקת בצורה טובה את הסידן, רצוי לקחת תוספי מזון.
חשוב לזכור שהרגישות ללקטוז מופיעה בדרגות חומרה שונות, ורוב האנשים הרגישים יכולים לצרוך חלב ומוצריו בצורה מתונה – מעט חלב בקפה, גבינות קשות או אכילת יוגורטים בדרך כלל לא יגרמו לסימפטומים השונים עליהם מדברים וניתן לצרוך מוצרים אלה בדרך כלל ללא כל בעיה.