מוות עובר תוך רחמי או מוות תוך רחמי הוא מצב שבו עובר הולך לעולמו בעודו ברחם. נהוג להבחין בין מוות תוך רחמי מוקדם, המתרחש בין השבועות ה- 20-28 להריון לבין מוות תוך רחמי מאוחר, המתרחש לאחר השבוע ה- 28 להריון.
במקרים שבהם לא ניתן לדעת את שבוע ההריון, מתייחסים למוות של עובר במשקל הנע בין חצי ק"ג לק"ג כמוות תוך רחמי מוקדם ואל מוות של עובר במשקל הגבוה מקילוגרם אחד, כאל מוות תוך רחמי מאוחר.
שיעור מוות תוך רחמי במדינות המתפתחות הוא 20-32 מקרים על כל אלף לידות ואילו במדינות המפותחות השכיחות היא 4.2-6.8:1000 לידות בלבד. השכיחות של מוות תוך רחמי נמצאת בירידה מתמדת בין היתר כתוצאה מהגורמים הבאים:
- כיום ניתן לאתר בקלות רבה יחסית מומים מולדים או הפרעות גנטיות וכרומוזומליות שונות ולהחליט על הפסקת ההריון.
- הטיפול בנשים הרות הסובלות ממחלות שונות המעמידות את ההתפתחות העוברית בסיכון כמו לדוגמה סוכרת או יתר לחץ דם משתפר באופן מתמיד והדבר נכון גם בנוגע ליכולת המעקב הרפואי אחרי נשים אלה.
- כיום ניתן לאבחן בשלב מאוד מוקדם בעיות שונות בעובר המצדיקות את הקדמת הלידה וכן ניתן לזרז את ההבשלה של העובר ולהכין אותו לחיים מחוץ לרחם בשלב מוקדם יחסית.
מה הם גורמי הסיכון למוות תוך רחמי?
להלן גורמי הסיכון העיקריים למוות תוך רחמי:
- התנהגות אימהית – בעיקר מדובר על צריכת סמים, שתיית אלכוהול ועישון סיגריות במהלך ההריון.
- בריאותה של האם במהלך ההריון – בין היתר תרומבופיליה, מחלות כבד, יתר לחץ דם וסוכרת הריונית הן מחלות המעמידות את העובר בסיכון.
- מצבה של האם לפני הכניסה להריון – משקל יתר, תת משקל, אנמיה חמורה, קומה נמוכה (מתחת ל- 145 ס"מ), גיל צעיר מאוד (לפני 18) או מבוגר יחסית (מעל 35) ועוד.
- גורמים שלייתיים – אי ספיקת שליה, היפרדות שליה, מיעוט מי שפיר או שלית פתח ועוד.
- מחלות של העובר – מוות תוך רחמי מתרחש בשכיחות גבוהה יחסית במקרה של עוברים הסובלים מבעיות כרומוזומליות, מחלות זיהומיות, מחלות מטבוליות, מומים אנטומיים ועוד.
- רשלנות רפואית – רשלנות רפואית היא אחד מהגורמים האפשריים למוות תוך רחמי, כשבעיקר מדובר ברשלנות הבאה לידי ביטוי באבחון שגוי של מצוקה עוברית, הגשת טיפול רפואי שגרם למחלה עוברית או אי הגשת טיפול מתאים במקרה של בעיה בהריון, אי אבחון של הריון לא תקין ועוד.
כיצד מאבחנים מוות תוך רחמי?
בדרך כלל, החשד לכך שהתרחש מוות תוך רחמי עולה בעקבות היעדר תנועות עובריות או ירידה בתנועות העובריות. לאחר שהאישה ההרה פונה לבירור השינוי בדפוסי התנועתיות של העובר יש לבדוק את האפשרות של מוות תוך רחמי על ידי האזנה לקולות הלב של העובר כאשר הדיאגנוזה הסופית מתקבלת באמצעות בדיקת אולטרה סאונד. במקרים מסוימים ייעשה שימוש גם בבדיקת דופלר שבה ניתן יהיה לראות בבירור את היעדר זרימת הדם.
כיצד מטפלים במוות תוך רחמי?
ברגע שבו מתקבלת האבחנה של מוות תוך רחמי יש ליילד את העובר מהר ככול האפשר. השאיפה היא ליילד את העובר בלידה נרתיקית ולכן יש לבצע השראת לידה באמצעים תרופתיים. לאחר הלידה, הנקראת "לידה שקטה" משום שהוולד לא משמיע קולות בכי לאחר צאתו לאוויר העולם, נהוג לבצע בדיקות שונות לבירור גורם המוות. עם זאת, ישנם בני זוג המחליטים שלא לאשר את הבדיקות מטעמים כאלה ואחרים. בירור גורם המוות יסייע להימנע ממקרים נוספים בעתיד.