כאב בשלפוחית השתן אצל נשים הוא מצב שגורם לאי נוחות או כאב חוזר ונשנה בשלפוחית ובאזור האגן שמסביב. התסמינים משתנים ממקרה למקרה, ונשים עלולות לחוות חוסר נוחות קל, לחץ, רגישות או כאב עז בשלפוחית ובאזור האגן.
התסמינים מתבטאים בצורך תכוף ודחוף בהטלת שתן, כאבים בעת הטלת שתן או כאבים גם ללא קשר למתן שתן, או שילוב של תסמינים אלו. הכאב עשוי להשתנות בעוצמתו כאשר השלפוחית מתמלאת בשתן או כשהיא מתרוקנת. בזמן הווסת, התסמינים גרועים יותר ועלולים להתרחש גם בעת קיום יחסי מין.
היות והתסמינים משתנים בחומרתם, רוב החוקרים מאמינים כי מצב רפואי זה נובע ממספר מחלות שעלולות לגרום לכאב, כגון מחלות זיהומיות, דלקת שלפוחית השתן, אבנים בדרכי השתן, מחלת סוכרת, מחלות עיכול ומחלות כליות.
במצב של תחושת כאב וצריבה בשלפוחית השתן קיר השלפוחית עלול להיות מגורה, מצולק או נוקשה, ולהתבטא בדימום. חלק מהנשים במצב זה אינן יכולות להחזיק הרבה שתן, ותדירות מתן השתן שלהן מוגברת במהלך היום והלילה, אך התופעה אינה קשורה בהכרח ובאופן ישיר לגודל השלפוחית.
הגורמים לכאבים וצריבה בשלפוחית השתן
חלק מהתסמינים זהים לתסמיני זיהום חיידקים, אך בדיקות רפואיות אינן חושפות אורגניזמים בשתן. בנוסף, נשים עם מצב זה אינן מגיבות לטיפול אנטיביוטי. מצב זה עלול להעיד אף על מצבים רפואיים אחרים, כגון תסמונת מעי רגיז ופיברומיאלגיה. תורשה עשויה להיות משמעותית בחלק מהמקרים, כאשר אם ובת או שתי אחיות מושפעות מהמצב.
כיצד מאבחנים?
היות ותסמיני הכאב זהים לתסמיני הפרעות אחרות בשלפוחית השתן, רופאים חייבים לשלול מצבים רפואיים אחרים, כגון דלקות בדרכי השתן וסרטן השלפוחית, לפני אבחנת הגורם המדויק לכאבים. בקרב נשים, אנדומטריוזיס הוא גורם שכיח לכאבי אגן, אך הכאבים אינם קשורים לסיכון מוגבר לפתח סרטן.
האבחנה מתבססת על נוכחות כאב הקשור לשלפוחית השתן, המלווה בדרך כלל בתדירות ודחיפות במתן שתן; העדר ושלילת מחלות אחרות אשר עלולות לגרום לתסמינים; ובדיקות אבחון כגון בדיקת שתן, תרבית שתן, ציסטוסקופיה, ביופסיה של קיר שלפוחית השתן והשופכה, וניפוח השלפוחית תחת הרדמה.
הטיפול בכאבים וצריבה במתן שתן
התסמינים עשויים להיעלם עם שינויי תזונה, או שהם עשויים להיעלם מעצמם ללא טיפול. כאשר הם נעלמים, הם עשויים לשוב לאחר מספר ימים, שבועות, חודשים או שנים. מטרת הטיפולים הקיימים היא להקל על התסמינים, והם משתנים מאישה לאישה, כך שכל אישה צריכה לדון עם הרופא על אפשרויות הטיפול האישיות המתאימות עבורה.
שטיפת שלפוחית השתן
במהלך טיפול זה, השלפוחית מתמלאת בתרופת דימתיל, המוחזקת בה כרבע שעה לפני הריקון. טיפול זה כרוך בהחדרת צינור צר (קטטר) עד השופכה לשלפוחית השתן. כמות מדודה של התרופה עוברת דרך הקטטר לתוך השלפוחית, שם היא נשמרת במשך כרבע שעה לפני שהיא מתרוקנת.
הטיפולים מבוצעים אחת לשבוע או שבועיים, במשך חודש וחצי עד חודשיים, על פי הצורך. רוב הנשים חוות שיפור לאחר חודש וחצי של טיפולים.
הטיפול מגיע אל הרקמות ביעילות רבה יותר ומפחית את תחושת הכאב והצריבה, מונע התכווצויות שרירים הגורמות לכאב, ומפחית את תדירות ודחיפות מתן השתן. תופעת לוואי מטרידה אך קטנה יחסית של טיפול זה היא טעם וריח בנשימה ועל העור, אשר עלול להימשך עד שבע שעות לאחר הטיפול.
טיפול בנתרן
תרופה זו מתקנת את הפגמים שהתפתחו בשלפוחית השתן, והיא אושרה על ידי ה-FDA בשנת 1996. ניסויים קליניים מצאו שהיא שיפרה את התסמינים בקרב שלושים אחוזים מהמטופלות.
התרופה ניתנת לצריכה במינונים אישיים, שלוש פעמים ביום. המטופלות חוות הקלה בכאבים לאחר חודש של טיפול, כמו גם ירידה בתכיפות מתן השתן. יש להמשיך בטיפול במשך חצי שנה לפחות, על מנת להעניק לתרופה הזדמנות נאותה להקל על התסמינים.
גירוי עצבי חשמלי
טיפול בפולסים חשמליים קטנים מגרים את העצבים במכשיר המוצב על השלפוחית או מושתל דרך העור. השיטה להעברת דחפים דר העור נקראת גירוי עצבי חשמלי, במהלכו עשרות פולסים חשמליים קלים מזינים את הגוף למשך מספר דקות עד שעות, פעמיים ביום. זאת דרך חוטים המונחים על הגב התחתון או מעט מעל הערווה באזור שבין הטבור ושיער הערווה, או באמצעות מכשירים מיוחדים המוחדרים לנרתיק.
הפולסים החשמליים מגבירים את זרימת הדם לשלפוחית השתן, מחזקים את שרירי האגן, מסייעים לשליטה בשלפוחית או גורמים לשחרור חומרים החוסמים את הכאב.
קראו עוד:
כורכום, ויטמין D וקואנזים Q10 לפיברומיאלגיה