בלוטת יותרת המוח (היפופיזה) היא בלוטה קטנה הממוקמת במרכז בסיס המוח.הבלוטה מורכבת משתי אונות, יותרת המוח הקדמית ובלוטת יותרת המוח האחורית, וקשורה להיפותלמוס במיקומה האנטומי והן בתפקידה. שני איברים אלה פועלים יחדיו ואחראיים על וויסות מרבית תהליכי חילוף החומרים בגוף באמצעות הורמונים וחומרים כימיים אחרים.
בלוטת יותרת המוח מפרישה הורמונים אשר אחראיים על וויסות תהליכים במערכות הגוף השונות. הורמונים אלה כוללים: גונאדוטרופינים- הורמונים המפקחים על מערכת המין והרבייה (LH, FSH), אדרנוקורטיקוטרופין (ACTH) הורמון המעורר את בלוטת יותרת הכלייה לייצר קורטיזול, הורמוני גדילה STH החיוניים להתתפתחות תקינה, פרולקטין, הורמון המעורר את רקמת השד לייצר חלב ועוד. מחלות היפופיזה פוגעות בתהליכי הגוף וגורמות לשיבושים מערכתיים.
מהם הגורמים?
כאשר תאים נורמלים מתפתחים ללא שליטה, הם עשויים ליצור גידול . קיימים שני סוגי גידולי היפופיזה – גידול שפיר או ממאיר (סרטני, כלומר גידול אשר יכול להתפשט מחוץ לבלוטת יותרת המוח). לרוב, גידולים בבלוטת יותרת המוח הם גידולים שפירים, ומכונים בשם אדנומה.
אדנומת יותרת המוח היא הגורם השכיח ביותר של היפופיטואיטריזם כלומר הפחתה בייצור הורמוני בלוטת יותרת המוח. חסרים אלה משפיעים על מערכות ואיברים שונים בגוף. מצב המנוגד לכך מכונה בשם היפרפיטואיטריזם, משמעותו ייצור עודף של הורמונים המופרשים מבלוטת יותרת המוח כמו פרולקטינומה, אקרומגליה, תסמונת קושינג וגידולים המפרישים הורמוני בלוטת התריס בכמות עודפת.
תסמינים למחלות היפופיזה
בלוטת יותרת המוח משפיעה על חלקים שונים של הגוף באמצעות הפרשת הורמונים. מחלות היפוזפיזה גורמות למגוון רחב של השפעות בריאותיות.
האונה האחורית של בלוטת יותרת המוח מפרישה ADH ואוקסיטוצין, הורמון הגורם להתכווצות הרחם במהלך הלידה וייצור החלב. מחסור ב ADH מוביל להפרשת יתר של מים מצב המכונה בשם סוכרת תפלה, והגוף בהמשך אוגר כמויות גדולות של מים.
האונה הקדמית אחראית על הפרשת מגוון רחב של הורמונים המשפיעים על גדילה, התפתחות פיזית ומינית, ותוצר של בלוטות אנדוקריניות אחרות. הפרשת היתר או תת הפרשה של הורמונים מסוימים באונה הקדמית של בלוטת יותרת המוח משפיעה על בלוטות אנדוקריניות אחרות וגורמת לייצור מוגבר או מחסור בייצור הורמונים מסוימים.
מחלות היפופיזה מאופיינות בתסמינים המופיעים בהדרגה או בפתאומיות. התסמינים עשויים לדמות מצבים אחרים או בעיות רפואיות. התסמיני של מחלות היפופיזה כוללים : כאבי ראש, בעיות ראייה, וסת בלתי סדירה, שיבוש בייצור החלב, אובדן שיער או ייצור שיער מוגבר, אימפוטנציה, שדיים מוגדלים, הצטברות של שומן בפנים, בגב ובחזה, עצמות חלשות , צמיחה מהירה ושיבוש בתהליך הזיעה.
דרכי אבחון
בדיקת הדם מתבצעת במטרה לזהות ייצור מוגבר או חוסר בהורמונים, איתור הגורם למחלה והערכת חומרת המצב. הבדיקה לעתים קרובות כוללת מדידות ערכי ההורמונים כגון הורמון המגרה את בלוטת התריס (TSH) וההורמונים אחרים. בנוסף לבדיקת הדם, הרופא עשוי להפנות את המטופל לבדיקות פרהקליניות כמו CT או MRI הבוחנות שינויים מבניים.
כיצד מטפלים במחלות היפופיזה?
הטיפול במחלות היפופיזה מורכב מטיפול תרופתי בתסמינים או טיפול כירורגי, במידת הצורך. הטיפול התרופתי מורכב מהורמוני גדילה המוזרקים מתחת לעור, נטילת הורמונים החיוניים לנשים כמו אסטרוגן ופרוגסטרון, הידרוקורטיזון או פרדניזון הניתנות כגלולות יומיות, לוותיירוקסין ניתן כגלולות יומיות לטיפול בבעיות בלוטת התריס, DDAVP קבל גם כדורים כמו ביום או תרסיס לאף לטיפול בעודף ADH.
קיימים מקרים המצריכים התערבות כירורגית כמו גידול בהיפופיזה. רוב הגידולים ביותרת המוח ניתנים להסיר בניתוח. אפשרויות הטיפול באמצעות ניתוח בבלוטת יותרת המוח מצריכות את פתיחת הגולגולת.