דמנציה

דמנציה (שטיון) הינה השפעה קוגניטיבית שמושפעת מ אלצהיימר, פרקינסון, הנטינגטון או איידס. לעיתים תופיעה התופעה גם במצב של שימוש בסמים, פגיעת ראש או כל הליך שיכול להיות השלכה של פגיעה בתפקוד הראש.

שכיחותה של הדמנציה עולה ככל שאנשים מזדקנים יותר, הרי שככל שאנחנו מזדקנים גם היכולות שלנו קטנות. בגילאי 65, השכיחות היא כ-1.5%. אך מעל גיל 85, השכיחות כבר עולה לסביב 20% מהקשישים.

דמנציה שכיחה במיוחד בקרב בני גיל הזהב, בעיקר משום שהגורם השכיח ביותר לדמנציה היא מחלת האלצהיימר, הפוגעת בעיקר באנשים זקנים. דמנציה הינה תופעה פיזיולוגית, המוגדרת בתחום הפסיכיאטרי כאחת מההפרעות הקוגניטיביות. אדם דמנטי, בעיקר בשלבים מתקדמים של המחלה, מוגדר בדרך כלל מבחינה רפואית ומשפטית כתשוש נפש.

המשמעות של הגדרה זו היא שלחולה ממונה אפוטרופוס שתפקידו לקבל עבורו את כל ההחלטות הרפואיות, הכלכליות וכדומה.

מהם הסימפטומים של דמנציה?

פגיעה בזכרון

הפגיעה מתבטאת הן בחוסר יכולת ללמוד אינפורמציה חדשה, והן בקושי בשליפת מילים מהזכרון, כמו גם קושי בשליפת האינפורמציה שאוחסנה בו בעבר.

אפזיה

פגיעה בתחום הקוגניטיבי שמתבטאת בפגיעה ביכולת לדבר או ביכולת להבין את השפה. לטיפול בבעיה יש להתייעץ עם קלינאי תקשורת.

אפרקסיה

חוסר יכולת לבצע פעולות מוטוריות, שנובע מפגיעה קוגניטיבית ולא מפגיעה מוטורית אמיתית.

אגנוזיה

פגיעה ביכולת לזהות ולהכיר אובייקטים, כולל אנשים קרובים ומוכרים, למרות שאין פגיעה אמיתית בחושי התפיסה (כלומר, לא מדובר בעיוורון למשל).

פגיעה ביכולת לתכנן, לארגן ולהוציא תוכניות לפועל. בעקבות כך החולה מפסיק פעולות שהיה רגיל לעשות, הוא מנתק קשרים, ולאט לאט מפסיק לתפקד.

הסימפטומים הללו יוצרים פגיעה משמעותית בתפקוד של החולה בתחום החברתי, בהשוואה לתפקודם לפני המחלה והתהליך הדמנטי.

עקב הפגיעה בזכרון ובתפקוד היומיומי, החולה לא מסוגל לדאוג למשימות היומיומיות החיוניות, כגון:

• שמירת היגיינה אישית
• הסדרת עינייני כספים
• מטלות בית, ומטלות בכלל
• בישול ארוחות

החולה הולך ומשתנה, ולמעשה הופך לכמעט בן אדם אחר. אופייה של המחלה פרוגרסיבי, כלומר הסימפטומים הולכים ומחריפים ומצטברים לאורך הזמן. קצב התקדמותה של הדמנציה תלוי במחלה או בסיטואציה שהביאו לתחילתו של התהליך.

כיצד מטפלים בדמנציה?

מחלה זו נחשבת למצב רפואי חשוך מרפא, מכיוון  שהמחלות הגורמות לו הן מחלות הפוגעות במח. המח הוא האיבר בגוף המנהל את כל התהליכים החשובים בחיינו, החל מהיכולת לנשום, לאכול, לנוע, לדבר, לזכור ולקיים חיים חברתיים.

תאי מח שנפגעים אינם מסוגלים לשקם את עצמם, והם אינם מתחדשים, לכן מחלה דמנטית משנה את מבנה המח ואת הפעילות הכימית והחשמלית שבו, וכך נפגעות המיומנויות, הזכרונות והיכולת שהאדם צבר במהלך חייו, ללא תקנה.

במקרים נדירים, כאשר הדמנציה נגרמת ממצב רפואי הפיך (כמו למשל שימוש בסמים או באלכוהול), שינוי המצב או טיפול בו יכולים לעצור את התהליך הדמנטי ולמנוע את התקדמותו, אך גם אז אין דרך לחזור לאחור ולהחזיר יכולות שכבר נפגעו על ידי הדמנציה.

הספרות הרפואית מציינת מאפיינים שעשויים למנוע או לעקב התפרצות מחלה שדמנציה היא אחד ממאפייניה. שכיחותן של המחלות, וחומרתה של הדמנציה, קשורות לרמת אינטליגנציה והשכלה, כאשר ככל שרמת ההשכלה והאינטליגנציה גבוהות יותר, כך הסיכון להתדרדרות בתפקוד הקוגניטיבי קטן יותר. מצד שני, דיכאון וחרדה נחשבים לגורם שמזרז את התקדמות המחלה.

לחיות עם דמנציה

מרגע שהמחלה הדמנטית פורצת, תקבלו מידע אצל פסיכוגריאטר כיצד לעזור לחולה וגם לבני משפחתו להתמודד עם המצב החדש, לשפר את איכות החיים, ולמזער את הסיכונים הקיימים במצב הדמנטי. כך למשל תרגול הזכרון, שימוש בפתקים ובתזכורות המודבקים על חפצים שונים ברחבי הבית, ושמירה על סדר פיזי וסדר יום קבועים – יכולים לעזור לחולה בשלבים המוקדמים של המחלה.

בהמשך יהיה זקוק החולה להשגחה קבועה, עזרה באכילה, במקלחת, ובעשיית צרכים, סיוע בתנועה ועוד