ברונכיטיס הוא בעצם שם לועזי לדלקת בסימפונות – מצב הנגרם בדרך כלל בתקופת החורף. הסימפונות הן חלק מקנה הנשימה, האחראיות על העברת האוויר לריאות. כתוצאה מהקור ומהפתוגנים הנישאים באוויר הן עוברות תהליך דלקתי.
קיימים שני סוגים עיקריים של ברונכיטיס: ברונכיטיס אקוטי, הנגרם מוירוס או חיידק, וברונכיטיס כרוני שנגרם כתוצאה משנים רבות של עישון.
ברונכיטיס – תסמינים
ברונכיטיס אקוטי היא מחלה שנגרמת בעיקר בחורף ומתאפיינת בעיקר בשיעול וכיח. הדלקת שנגרמת בגלל הפתוגנים שתוקפים את הסימפונות גורמת להיצרות הסימפונות וכתוצאה מכך נגרמים שיעול, אף סתום, צפצופים ונשימות ארוכות. לאחר מספר שבועות (אפילו ללא טיפול) תסמינים אלה נפסקים והמחלה מסתיימת.
ברונכיטיס כרוני הוא מצב קשה יותר, שאורך כ-3 חודשים רצופים בשנה במשך שנתיים לפחות עם סימני ברונכיטיס אקוטי. כלומר, אם אדם הגיע למרפאה עם סימני ברונכיטיס שנמשכים 3 חודשים ומצב זה חזר על עצמו תוך שנתיים, ניתן לסווגו כסובל מברונכיטיס כרוני.
מצב זה נחשב קשה יותר ומחייב טיפול רפואי. מלבד סימני הברונכיטיס האקוטית איתם ניתן לחיות (כאמור, שיעול וכיח), במחלת הברונכיטיס הכרוני החולים סובלים גם מסימני מחלת ריאות חסימתית הכוללת היפוקסמיה – מעט חמצן בדם, יתר לחץ דם ואי ספיקת לב ימין הגורמת לבצקות.
אם כן, חולי ברונכיטיס כרונית מאופיינים בבצקות מרובות, השמנה וכיחלון שנגרם בגלל ההיפוקסמיה ונתן לחולים את הכינוי "Blue Bloaters".
אבחון ברונכיטיס
בעיקרון, ניתן לאבחן ברונכיטיס על פי הסימפטומים השונים – שיעול רב וכיח המלווה בצפצופים ונשימות ארוכות. ברונכיטיס כרונית שכאמור נחשבת למחלת ריאה חסימתית (חסמת הריאה) גורמת לסימנים חשובים נוספים.
ראשית, ניתן להבחין בשינויים בתפקודי ריאה המתבטאים בירידה במדד FEV1 (נפח האוויר הננשף במשך שניה אחת). שינוי שני מופיע בביופסיה ומבטא עלייה של Reid Index .Reid Index הוא היחס בין מספר תאי הגובלט בדופן שתפקידם להפריש ריר לבין עובי הדופן.
המצב הנורמלי הוא RI=0.4 ולעומת זאת, בברונכיטיס כרונית RI עולה. זאת בעצם תגובת הגוף לעשן הסיגריות הנשאף במשך השנים וזהו בעצם הגורם המשמעותי לעליה בכמות הכיח בנשימה.
דרכי טיפול – רפואה קונבנציונלית
מבחינת ברונכיטיס אקוטי, הנטייה היא לתת טיפול סימפטומטי בלבד להקלת הגודש והשיעול. ברוב המקרים בוחרים לא לתת טיפול אנטיביוטי כנגד גורם המחלה כי מדובר במחלה קלה יחסית שעוברת לבד.
בברונכיטיס כרוני הטיפול העיקרי הוא הפסקת עישון, ובנוסף נותנים לפעמים טיפול אנטיביוטי למניעת זיהומים חוזרים וטיפולים שונים להרחבת הסימפונות.
ניתן להבין שהרפואה הקונבנציונלית מתייחסת לברונכיטיס כמחלה קלה יחסית שעוברת מעצמה, ללא טיפול ספציפי אלא רק טיפול סימפטומטי.
דרכי טיפול – רפואה אלטרנטיבית
לעומת הגישה הקונבנציונלית, בתחום הרפואה המשלימה ניתן למצוא אופציות מגוונות יותר לטיפול. יש להדגיש שגם כאן הטיפול הוא סימפטומטי בלבד ואינו מהווה תחליף לבירור יסודי אצל הרופא וקבלת האבחנה המתאימה.
- ארומתרפיה – טיפול על ידי שאיפה על ידי מכשיר לפיזור אדים ובו שמנים שונים. תפקיד השמנים האלה הוא הרחקת הליחה וקבלת תחושת הקלה. השמנים בהם משתמשים הם בדרך כלל בנזואין, ארז, אקליפטוס, לבנדר, נענע, מור ועוד.מגוון השמנים קיים כדי שהחולה יבחר את השמן הספציפי שאת ריחו הוא הכי אוהב ושגורם לו לתחושת ההקלה הגדולה ביותר. בנוסף, תפקיד האדים הוא לשמור על כך שהחדר ישאר לח ולא יווצר יובש שמעודד את תופעת השיעול. יחד עם זאת, חשוב לדעת כי איגוד רופאי הילדים בישראל אזהיר משימוש במכשירי אדים לתינוקות.
- חדר מלח – טיפול שתופס תאוצה בשנים האחרונות, ומספק טיפולים שונים בעיקר למחלות דרכי הנשימה. מדובר בחדר סגור המכיל ריכוזים גבוהים מאוד של מלח באוויר בו החולה יושב במשך כשעה. המלח הנשאף מגיע לדרכי הנשימה ולריאות וגורם לספיחה של הנוזלים ושל הליחה ובכך להקלה על הסימפטומים של חולי ברונכיטיס.