אולקוס הינו כיב בתריסריון או בקיבה, המתחיל מפצע, ומפריש דם ודלקת. הכיב עצמו נגרם כתוצאה מאכילה של מיצי העיכול וחומצות הקיבה את דפנות הקיבה או התריסריון, בתהליך ממושך.
כל בני האדם בעולם מייצרים מיצי קיבה ועיכול, ברם רק כעשירית מהם מפתחים אולקוס, עקב פעולות מיצים אלו. הסיבה לכך אינה חד משמעית, אך רווחת הסברה כי נטיית האדם לפתח כיבים תלויה במידת הפרשת מיצי הקיבה והחומציות בה (תת חומציות הקיבה) מידות אלו שונות בין כל אדם ואדם.
אופן הפרשת מיצי הקיבה והעיכול הינם רק בסיס נוח להתפתחות אולקוס, אך אינם הגורם הראשי לכך, שכן, בשנת 1982, התגלה בידי שני חוקרים אוסטרלים בשם רובין וורן ובארי מרשל, חיידק בשם "הליקובטור פילורי", אשר גורם להפרעות נוספות בדרכי העיכול כמו גסטריטיס ודלקת מעיים. הוא זה שמחולל אולקוס אצל אותם האנשים אשר להם נטייה ביולוגית לכך. תגלית זו אף זיכתה אותם לפני כשש שנים בפרס נובל לפיזיולוגיה.
לפי תוצאות מחקריהם של השניים, חיידק ההליקובטור פילורי יכול לעבור אל אדם מסוים בכל גיל ולחיות בקיבתו ללא כל מפרע, עד אשר מתפרץ האולקוס, אם בכלל. כלומר, מתוך נשאי החיידק, רק כעשרה אחוז ייפתחו תסמינים כלשהם, לרבות כיב קיבה ותריסריון, זאת בשל עידוד החיידק ליצירת חומציות מוגברת, אשר גורמת נזק חמור לציפוי דפנות הקיבה והמעיים.
במקביל, עלול חיידק ההליקובטור פילורי להוביל לסרטן קיבה קטלני. סיבה נוספת להתפתחות כיב קיבה היא שימוש תכוף וגבוה בתרופות מדללות דם על קיבה ריקה.
תרופות אלו מכילות אנזים המנטרל את אותו ציפוי דופן הקיבה. פעולה זו מעלה משמעותית את התפתחות כיב הקיבה בהמשך.
תסמינים אופייניים לאולקוס
תסמיני אולקוס נמצאים על קשת רחבה מאוד, החל מאין תסמינים בכלל ועד לכאבי בטן תכופים וטורדניים, המתגברים לאחר אכילה ומגובים בצרבות. נפיחות בדרכי העיכול ובבטן, תחושות בחילה והקאות המתגברות לאחר ארוחה.
תסמינים אלו לא תמיד מעידים על קיומו של כיב, אך מעלים את החשד כי מתפתח כיב שכזה או שהוא כבר הספיק להתרחב ולהסתבך. כיום אין מספיק בתלונות על מנת לאשר או לשלול קיום של אולקוס ולכן יש לאבחן זאת באופן מקצועי רפואי.
אבחון אולקוס
בשנים האחרונות נטיית הרופאים היא לא רק לחשוד בקיומו של אולקוס, אלא להוכיח אותו. הוכחה זו מבוצעת בזכות בדיקה פולשנית, המבוצעת בהרדמה, הנקראת גסטרוסקופיה שהיא החדרת סיב אל הקיבה דרך הפה או דרך פי הטבעת ונטילת דגימת ביופסיה לצורך בדיקת מעבדה.
שיטה נוספת לאבחון היא באמצעות צילום רנטגן אשר מבוצע לאחר בליעת בריום, בדיקה אשר גם כן פולשנית ומבוצעת בהרדמה כלשהי. המצלמה הינה זעירה ביותר ומוחדרת דרך הפה או דרך פי הטבעת.
שיטה שלישית שהיא היחידה אשר אינה פולשנית היא בליעת חומר מסוים מדולל או ככמוסה כשלאחריה הנבדק נושף לתוך מספר מבחנות ובכך נבדקת גם חומציות הקיבה שלו וגם נבדק קיומו של החיידק.
טיפול באולקוס
טיפול באולקוס כיום יותר יעיל מאשר בעבר. אם בעבר סברו כי הימנעות ממאכלים מסוימים יקטין את תסמיני הכיב.
כיום, לאחר גילוי הקשר בין אולקוס לחיידק ההליקובטור פילורי, הטיפול הינו שילוב של הימנעות מאותם המאכלים, הימנעות מאלכוהול וסיגריות, וכן נטילת תרופות סותרות חומצה וטיפול אינטנסיבי באנטיביוטיקה, על מנת לנטרל את השפעתו של החיידק הסורר ולהאיץ את ריפוי הכיב, אשר עד לפני כשלושים שנה נחשב כבלתי ניתן לריפוי.